טיול מאורגן אינו "מבצע צבאי אשר כל סטייה ממנו תסכן את חיי הלוחמים ואף לא מפרט טכני מדוקדק, אשר כל סטייה ממנו תהווה הפרת החוזה, זאת כל עוד הטיול מתנהל באופן סביר ומהנה לשביעות רצון המשתתפים". כך אומר שופט בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, מוטי פירר. הוא דחה תביעה בסך 5,000 שקל שהגישו רמי ורחל עמיר נגד חברת נווה אקדמיה, בטענה שלא ביקרו בכל האתרים בברלין שהופיעו בעלון הטיול. פירר אומר, כי ברלין גדושה באתרים, לא את כולם ניתן להספיק בשבוע ולמדריך יש שיקול דעת לאלו מהם להגיע. תייר סביר יודע שהתוכנית אינה "כזה ראה וקדש", ורשימת האתרים שבעלון אינה רשימה סגורה ומחייבת - מה עוד שבטיול זה ביקרו הנוסעים באתרים שלא הופיעו בה. עמיר חויבו בתשלום הוצאות בסך 400 שקל.

חברת הרהיטים מ.ח כהן נכסים תפצה את דניאל שר ב-1,200 שקל, לאחר שסיפקה לו מזנון שרק חזיתו יוצרה מעץ מלא וכל המעטפת כולה כפי שהתחייבה. שופט בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, דניאל הורוביץ, דחה את תביעתו של שר לפיצוי של 3,500 שקל, באומרו שבניגוד לתביעה - לא הובטח לו שהמזנון כולו יהיה מעץ מלא. הורוביץ גם חייב את החברה לתקן על חשבונה דלפק שלא התאים למידות שהזמין שר, שכן גם אם הייתה אי-הבנה לגבי המידות - חובתה של החברה הייתה לוודא שהיא והלקוח מבינים זה את זה. החברה גם תשלם פיצוי של 850 שקל על עוגמת נפש והוצאות בסך 700 שקל.

"לא יעלה על הדעת שאדם יקנה מכשיר טלפון סלולרי, ובטרם חלפה שנה מהרכישה הוא יאלץ פעם אחר פעם למסור את המכשיר לתיקון ו/או להחלפה. חסד עשתה התובעת עם הנתבעת בכך שלא תבעה פיצוי על כל הטרטורים שחוותה". כך אומר שופט בית המשפט לתביעות קטנות בעכו, משה אלטר. הוא חייב את חברת איי-דיגיטל סטור להחזיר לשרון סלהוב 4,200 שקל - המחיר ששילמה תמורת טלפון סלולרי שהתגלו בו תקלות חוזרות ונשנות, אשר לא תוקנו כיאות. איי-דיגיטל חויבה גם בתשלום הוצאות בסך 1,000 שקל.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אביגיל כהן, דחתה בקשה של חברת סרוונט לערער על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בעיר, אשר חייב אותה להחזיר 1,200 שקל לרותם חלבני. האחרונה נרשמה ללימודי ספרדית שמקיימת החברה, ביקשה לבטל את הרשמתה ולקבל את כספה, אך נדחתה. כהן אומרת, כי אומנם מדובר בסוגיה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, אך היא ממתינה ממילא להכרעת המחוזי בתיק אחר. אין מקום להתערבות בממצאי העובדה של ביהמ"ש לתביעות קטנות, וגם הסכום הנמוך (בתוספת 1,200 שקל הוצאות) אינו מצדיק מתן רשות ערעור. בשולי הדברים מעירה כהן, כי אין לכנות את סרוונט "עושק" ואין לכנות את חלבני "דל" כפי שהועלה בכתבי הטענות.

רשת בתי הספר התיכוניים "גימנסיה" תחזיר לאולגה שלאומוב את מלוא שכר הלימוד ששילמה עבור בנה, למרות שהביטול עמד בניגוד להסכם עליו חתמה עם הרשת. שופט בית המשפט לתביעות קטנות בקריות, שלמה ארדמן, האמין לשלאומוב באומרה שהעברית שבפיה דלה מאוד והיא לא הבינה על מה חתמה. עוד קבע, כי יש לפרש בצורה תכליתית את התקנות בנוגע לביטול עסקות ולומר, כי מגבלת 14 הימים לפני תחילת השירות, אינה חלה כאשר החוזה נחתם בתוך אותו פרק זמן. הוא גם עומד על זכות היסוד לחינוך ומציין, שסירוב להחזיר את דמי הלימוד יפגע ביכולתם של הורים להעביר את ילדיהם לבתי ספר אחרים. הרשת חויבה לשלם לשלאומוב את יתרת שכר הלימוד בסך 2,000 שקל, להחזיר לה 1,300 שקל ששילמה לעורך דינה, לפצותה על עוגמת הנפש ב-1,200 שקל ולשלם לה הוצאות בסך 2,000 שקל.

שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יעל רז-לוי, דחתה על הסף את בקשתו של דוד כוכבי לערער על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד לדחות את תביעתו נגד חנות פטקום אלקטריק מאילת. כוכבי רכש בחנות מכשיר אייפון, ותחילה טען שנמכר לו מכשיר מזויף. לאחר שבית המשפט הסביר לו שיתקשה להוכיח טענה זו, הוא מחק את התביעה והגיש אותה מחדש בטענה להטעיה בנוגע לטיב המכשיר ולשירות הניתן לו. הרשמת הבכירה כרמית חדד דחתה את התביעה משום שכוכבי לא הוכיח את טענותיו, ורז-לוי קבעה שאין המדובר במקרה נדיר המצדיק ערעור על הכרעתה של ערכאה זו. בין היתר ציינה, שחדד התרשמה באופן בלתי אמצעי מכוכבי, וכי היה משקל גם לכך שטענותיו העובדתיות השתנו בין התביעה הראשונה לשנייה.

שופטת בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד, ענת חולתא, דחתה את תביעתה של אירנה אררה לפיצוי על נזקי רטיבות שנגרמו מדירתה של חנה בנאיר השוכנת מעל דירתה-שלה. אררה קיבלה פיצוי של 28,000 שקל בהליך קודם, ולא הצליחה להוכיח שמדובר בנזקים חדשים - במיוחד לאור העובדה שהעדים מטעמה לא התייצבו לדיון. חולתא דחתה את טענתה של אררה, לפיה אינה יכולה להוכיח את עלות העבודות שביצעה לטענתה משום שבענף השיפוצים לא נותנים חשבוניות. העובדה שהמזמין והשיפוצניק עושים יד אחת לביצוע עבירת מס, אינה נימוק לחוסר היכולת להוכיח טענות - היא אומרת. בשל הגלגולים הרבים שעברה התביעה, חויבה אררה בהוצאות של 1,000 שקל, ורק לפנים משורת הדין - לא חויבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

עיריית בני ברק וחברת אלדן יפצו את עמר רונן על דוח חניה בו חויב, למרות שזמן רב לפני לא נהג באותו רכב. מדובר ברכב שהועמד לרשותו רונן בעבודתו בחברת סופר דרינק, אך הדוח ניתן שנה וחצי לאחר שסיים את עבודתו בחברה. אלדן הודיעה בצורה רשלנית לעיריית בני ברק שרונן היה הנהג, והוא נאלץ לשלם את הקנס כדי להסיר את העיקול שהטילה העירייה על חשבון הבנק שלו. שופט בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, משה תדמור-ברנשטיין, קבע שהעירייה תשלם לרונן 1,000 שקל, ואלדן - 2,300 שקל (וגם תחזיר לעירייה 545 שקל).