החלטתה של ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל להיעדר מטקס הקבורה של שמעון פרס ז"ל, היא החלטה אומללה המצביעה על טיפשות, כהות חושים, גסות רוח, אך לא פחות מכך, על עוד החמצה גדולה של מי שהפכו לחוד החנית של הרדיקליות הערבית בישראל, חברו לקיצוניים שבאויבי ישראל הערבים כמו חמאס, האחים המוסלמים, וכד'. שנים של מאמצים לבנות גשרים, רעועים ככל שיהיו, אך גשרים בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית ירדו לטמיון. בהבל פה, בשפה נלעגת וחסרת כל הדיון זולת היאחזות בעבר וניסיון לקעקע את העתיד, הנהגת ערביי ישראל הצטרפה אל שורת המנהיגים הערבים, מאז ועד היום, שהובילו את ערביי ישראל מחי אל דחי, מאסון לאסון, מקיצוניות אחת לשנייה, ובכך גרמו נזק איום ונורא לדו-קיום במדינת ישראל. וחמור מכך, הנהגת ערביי ישראל הפנתה עורף דווקא למי שסימל תקווה, רצון להגיע לשלום, שילם מחיר כבד מאוד בגלל הסכם אוסלו, ובערוב ימיו ניסה בכל כוחו כנשיא וכמי שעמד בראש מכון פרס לשלום, להגיע להפסקת הקזת הדם ההדדית בין ישראל לבין הפלשתינים.