שופטת בית המשפט המחוזי מרכז,
ארנה לוי, מותחת (19.9.16) ביקורת חריפה על עיריית רמת השרון - הן על התנהלותה תחת יצחק רוכברגר לפני עשור, והן על הסכמתה להפוך לכלי בתחרות בין שני רואי חשבון והגשת תביעה מופרכת בשל כך.
העירייה הגישה בשנת 2014 תביעה בסך 5 מיליון שקל נגד רו"ח בועז מקלר ועו"ד אסנת נווה, בטענה לרשלנות מקצועית. הסכסוך נגע לתביעה שהגישו השניים בשם העירייה בשנת 2002, בטענה שמגיעים לה עודפים שנצברו בקרן האיזון לדמי מים. שנתיים מאוחר יותר נדחתה התביעה לאחר שביהמ"ש המחוזי בירושלים קבע, כי יש להגיש תביעה כספית ולא תביעה לסעד הצהרתי.
העירייה טענה, כי מקלר ונווה לא עדכנו אותה על ההתרחשויות, ועקב כך היא הפסידה את ההזדמנות לקבל החזרים של 15 מיליון שקל. מקלר ונווה העלו טענות התיישנות, עליה השיבה העירייה באומרה שלא ידעה מה מתרחש באותה תביעה משום שהשניים לא עדכנו אותה. לגרסת העירייה, רק בשנת 2009 היא למדה - מפיו של רו"ח אריה גולדיאן - שהייתה יכולה לתבוע ולזכות כמה שנים קודם לכן.
לוי קיבלה את טענת ההתיישנות, תוך שהיא קובעת שהעירייה נהגה בצורה רשלנית בטיפולה בתביעה הראשונה. לדעת לוי, קרוב לוודאי שמקלר ונווה כן מסרו דיווחים לעירייה בזמן אמת, והעירייה לא הביאה אף עד שיוכיח את ההפך.
ניהול ענייניה המשפטיים של העירייה [בראשה עמד אז רוכברגר] נעשה "בחוסר סדר וללא בקרה, מעקב ופיקוח שלהם", אומרת לוי. העירייה העידה, כי לא נהגה לקיים מעקב כלשהו, ולו הפשוט ביותר, אחרי תביעות שהיא צד להן, לא היו לה נהלי עבודה בנושא ואיש לא ראה את עצמו אחראי עליו. אם העירייה הייתה נוהגת כמו רשות סבירה ודואגת לקבל לפחות דיווח שנתי על התביעות, היא הייתה יודעת גם מה מתרחש בנושא תביעת המים. אבל היא ישבה בחיבוק ידיים, התעלמה לחלוטין מחובותיה - וכעת מבקשת ליהנות מחריג לדיני ההתיישנות.
טענה אחרת של העירייה הייתה, שמגבלת ההתיישנות לא חלה עליה משום שאין היא צריכה לבדוק בצורה יזומה את עבודתם של אנשי מקצוע החבים לה חובת זהירות. לוי דוחה מכל וכל טענה זו ואומרת, שמשמעותה היא היפוך הנטל הקיים בדיני ההתיישנות, ומתן אפשרות להגיש תביעות נגד אנשי מקצוע ללא כל מגבלת זמן. גישתה של העירייה אינה מתיישבת עם הוראות הדין, עם טעמי ההתיישנות ועם השכל הישר, קובעת לוי.
לבסוף אומרת לוי, כי דומה שהעירייה פעלה ללא שיקול דעת עצמאי, אלא הייתה כלי בידי גולדיאן בתחרותו מול מקלר. גולדיאן הוא שיזם את הגשת התביעה ואמור היה ליהנות מפירותיה, והגשתה אושרה בידי גזבר העירייה דאז, גילאי גורדון, ללא בדיקה עם יועציה המשפטיים. העירייה לא טרחה לבדוק את סיכויי התביעה והסתמכה על חוות דעתו של גולדיאן, שכאמור היה בעל עניין בה. העירייה גם התעלמה מהערותיה של לוי לגבי סיכויי התביעה ועמדה על ניהולה, ובסופו של דבר חויבה בתשלום הוצאות בסך 70,000 שקל.
את העירייה ייצג עו"ד נתי חלפין, את מקלר ייצג עו"ד דרור ארד-איילון, ואת נווה - עו"ד בועז בן-צור.
