דניאל מעוז, המרצה שני מאסרי עולם בשל רצח הוריו ממניעים כספיים, לא יוכל לתרום כליה - קובעת (יום ג', 7.3.17) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון.

מעוז ביקש להיבדק כדי להכניס את נתוניו למאגר התורמים, ולא לתרום את הכליה לאדם ספציפי. שירות בתי הסוהר דחה את בקשתו, שכן נוהל השב"ס מאפשר תרומת איברים של אסירים רק במקרים חריגים ורק לצורכי בני משפחה מדרגה ראשונה. מעוז פנה לבג"ץ, בטענה שצעד זה מהווה חלק משינוי דרכיו, ושנוהל השב"ס אינו תקף משום שנקבע תשע שנים לפני החוק לתרומת איברים.

בתגובתו הסביר השב"ס, כי תרומת איבר כרוכה בהליך רפואי מורכב המתבצע מחוץ לכותלי הכלא ועלול לגרום סיבוכים רפואיים בטווח הארוך. לטענת השב"ס, אין מקום להוציא ולהכניס את מעוז מהכלא בשל הסכנה שהדבר עלול לגרום לשלום הציבור, ומצבו הרפואי הספציפי של מעוז עלול לגרום לכך שהתרומה תביא לתופעות לוואי ולמחלות. השב"ס גם ציטט חוות דעת משנת 2013, לפיה מעוז "הוא אסיר מתוחכם, מניפולטיבי, חסר גבולות ובלתי אמין".

ברון מציינת, כי מעוז אכן אינו מוגדר - מאז נובמבר 2015 - כאסיר בסיכון גבוה לבריחה, אך הסכנה שיברח עודנה קיימת על-פי המידע שהוצג לה. החלטת השב"ס אינה שרירותית או בלתי סבירה, גם משום שמדובר בהליך העלול לחייב אשפוזים חוזרים ונשנים בבתי חולים, שמטבעם אינם ערוכים לאבטח שהות ארוכה של אסירים בכלל ושל רוצחים בפרט.

בשולי הדברים מעירה ברון, כי הנוהל מעורר מספר נקודות: זכותו של אדם לאוטונומיה על גופו ולתרום מאיבריו, כפרה חלקית על מעשיו של האסיר והמחסור הקשה באיברים להשתלה. "ייתכן שראוי לשקול את האפשרות לבחון מקרים חריגים של בקשות לתרום איברים שלא לנתרם מסוים, כך שהאיסור עליהן לא יהא מוחלט", היא מסיימת. את המדינה ייצגה עו"ד הדס ערן.