"ספק אם ניתן להביא לגיוס כפוי של חברה שלמה, המצהירה כי היא נכונה למלא את בתי הסוהר ובלבד שלא יכפה עליה השירות", כך טוענת המדינה בתגובתה לעתירות נגד "חוק טל", שהוגשה אתמול (יום א', 25.1.04) לבג"צ.
בעקבות פסק דין הידוע שניתן בבג"צ ב-1997, שקבע כי דחיית גיוסם של תלמידי ישיבות בהסדר מינהלי אינה חוקית וכי יש להסדיר את הסוגיה בחקיקה ראשית, הוקמה באוגוסט 1999 ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון (בדימ.), צבי טל, לבחינת הסוגיה.
בתום עבודתה הציעה הוועדה, בה השתתפו גם נציגים חרדים, כי תונהג "שנת הכרעה", אשר במסגרתה יוכלו תלמידי ישיבות להפסיק את לימודיהם לשנה אחת בהגיעם לגיל 23, מבלי שייאלצו להתגייס באופן מיידי. לתלמידים אלה, הציעה הוועדה, תינתן שנה להחליט האם ברצונם להמשיך בלימודיהם, או שברצונם לפנות למסלול חלופי. תכליתה של שנת ההכרעה היא לאפשר לבחור הישיבה להסתגל לחיים שאינם חיים של לימוד, להפחית את הלחץ החברתי הפוסל מעבר חד מעולם של לימוד לעולם שונה לחלוטין של חיי צבא, ללא תחושה של "שריפת גשרים", הקיימת כיום לדעת הוועדה אצל המתגייסים החרדים.
ממשלת ברק וממשלת שרון בעקבותיה, קיבלו את המלצות הוועדה, ולאחר הליכי חקיקה ממושכים, התקבלה ביולי 2002 הצעת החוק, בתמיכת הקואליציה שכללה אז את מפלגת העבודה. בעד הצעת החוק הצביעו 51 חברי כנסת, בהם ראש הממשלה אריאל שרון, לעומת 41 חברי כנסת שהצביעו נגדה.
קבלת הצעת החוק הביאה להגשת מספר עתירות לבג"צ, בהן נטען כי החוק אינו חוקתי. בעתירות, שהוגשו על-ידי התנועה למען איכות השלטון, תנועת "ישראל אחרת", עו"ד יהודה רסלר וחבר הכנסת (דאז) יוסף (טומי) לפיד, טענו העותרים כי "חוק טל" מפלה בין דם לדם, כי מדובר בפגיעה בשיוויון העולה לכדי פגיעה בכבוד האדם, וכי הפגיעה האמורה אינה עומדת בתנאיה של פסקת ההגבלה, המצויה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בו מעוגן לטענתם עקרון השוויון.
חלק מן העותרים הציעו לקבוע מכסה קטנה של בחורי ישיבה, שרק הם ייהנו מדחיית הגיוס, וחלקם טענו לפגיעות נוספות כמו הפגיעה בחופש העיסוק או הפגיעה בזכות הקניין.
בתגובה לעתירה, שהוגשה אתמול על-ידי מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, עו"ד אסנת מנדל, וסגן בכיר לפרקליטת המדינה, עו"ד אבי ליכט, טוענת המדינה כי העתירות אינן מתייחסות ל"מורכבות החברתית שיצר ההסדר, לקשיים באכיפת הגיוס הכפוי, או לסיכויי הצלחתו".
נושא גיוסם של בני הישיבות, טוענת המדינה בתגובתה, מטריד את הציבור בישראל מאז הקמת המדינה "זכות היתר שהוענקה למיעוט החרדי יוצרת תחושה קשה של הפלייה בקרב רוב הציבור הישראלי. גם אם לציבור החרדי טעמים טובים שיצדיקו את הפלייתו לטובה, טיעונים אלה אינם מקובלים על חלקים נכבדים בציבור הישראלי".
עם זאת, טוענת המדינה, פתרון חד - של גיוס כל תלמידי הישיבות - אליו שואפים העותרים, יחייב גיוס כפוי, או כפי שאמר ראש הממשלה בנאומו בכנסת לפני ההצבעה על אישור הצעת "חוק טל" - "משטרה צבאית בישיבות". "מדובר במחיר חברתי שבעיתוי הנוכחי סבור המחוקק כי החברה בישראל אינה מוכנה לשאת", נאמר בתגובת המדינה.
בנוסף, טוענת המדינה, "ספק אם ניתן להביא לגיוס כפוי של חברה שלמה, המצהירה כי היא נכונה למלא את בתי הסוהר ובלבד שלא ייכפה עליה השירות. בפני ועדת טל אף טען צה"ל, כי אין הוא מעוניין בשירות כפוי של אוכלוסיה שלמה. הנחת ועדת טל היתה, כי גיוס כזה יהיה יקר כלכלית וחסר כל תועלת ממשית".
"נזכיר", מוסיפה המדינה בתגובתה, "כי ניסיון העבר הוכיח, כי מהלך כפוי בנושאים אלה לא צלח. כך בשנות החמישים נכשל נסיון לבצע גיוס לאומי חובה לבנות, עקב התנגדות העולם החרדי והדתי, וחוק שירות לאומי, התשי"ג–1953 לא יושם מעולם".
"גם אם המחיר הביטחוני של אי-גיוס בחורי הישיבות אינו מכריע, ההסדר [הסדר "תורתו אומנותו" שהיה קיים לפני חקיקת "חוק טל", שהתנה את דחיית השירות בהתחייבות שלא לעבוד; ר.כ.] יצר בעיה חברתית חמורה. הקישור בין אי-גיוס לחוסר יכולת לעבוד, יצר מבנה חברתי ייחודי של 'חברת לומדים', שבה מרבית הגברים אינם עובדים".
בשל כך, מוסיפה וטוענת המדינה, "קמה קהילה סגורה של מאות אלפי אנשים, שחלק נכבד ממקורות המחיה שלה הוא תרומות, תשלומי העברה מהמדינה ומקורות חוץ-קהילתיים נוספים. למצב זה ישנה נטייה להנציח עצמו ואף להתרחב, עד שהנטל על כלל החברה בישראל, וגם על בני הקהילה עצמה הפך לכבד מדיי. על-כן, מלבד הבעיה הערכית נוצרה בעיה חברתית–כלכלית, שהצריכה פתרון שישיב את בני הקהילה למעגל העובדים".
בפני המחוקק, טוענת המדינה, עמדה האפשרות שבה תומכים העותרים: היא ביצוע הכרעה ערכית ברורה וחד-משמעית, לפיה "דינם של בני הישיבות כדין כל אזרח, וחסל". אלא שהמחוקק, בעקבות "ועדת טל" בחר בדרך שונה. הוא "ביקש לעקוף את ההכרעה הערכית הישירה, ולפרק את הבעיה הערכית בצורה הדרגתית, בהתאם לסדר העדיפויות שהוא קבע".
"גם אם אין כאן הכרעה ערכית ברורה בין זכויות המיעוט לזכויות הרוב, ההכרעה הערכית טמונה מתחת לפני השטח. על החברה החרדית להיפתח, להשתלב בחברה הכוללת ולתרום את חלקה הן לביטחון המדינה והן לכלכלתה. המצב הקיים מחייב שינוי. אולם שינוי חד - מסוכן מדיי. המחוקק העדיף לבצע את השינוי בצורה הדרגתית. זהו מעין ניסוי חברתי רחב היקף, שבו בוחן הרוב את השינויים במיעוט הנבדל ממנו", גורסת המדינה ומוסיפה, כי "ההנחה היא כי המנגנונים של שנת הכרעה, שירות אזרחי, קיצוץ חד בתשלומי ההעברה, ולחצים פנימיים בחברה החרדית, יובילו גברים חרדים רבים אל מעגל העבודה, ואף לצה"ל".
המדינה טוענת עוד, כי תנועה בכיוון של פתיחות והשתלבות החרדים בחברה הכללית, מחייבת שינוי אורחות חיים שנצרבו בעשרות שנים של הסתגרות, ואידיאליזציה של חברת הלומדים. לפיכך, לדעת המדינה, סביר כי השינוי יהיה איטי ומדוד, ולכן "חוק טל" התקבל כהוראת שעה למשך חמש שנים, שעם סיומן "ניתן יהיה לבחון האם חל השינוי המיוחל או שמא מדובר בתקוות שווא".
"נדמה כי העותרים טוענים כי אין בחוק כל בשורה, וכי כל שיש בו הוא עיגון המצב הקיים, ו'כניעה' לחרדים. אולם לעת הזאת, לדעת המשיבים יש לקבל את הכרעת המחוקק, ולהעביר את נקודת הבדיקה לתום תקופתו של החוק".
"על-כן, לאור מורכבות הסוגיה, וחדשנות הפתרון שנבחר הדורש זמן, נדמה כי על בית המשפט לכבד את הכרעת המחוקק, ולא לבטל את החוק", מסכמת המדינה את תגובתה לעתירות.
בג"צ 6427/02 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת ואח'
