שופט בית המשפט העליון,
דוד מינץ, דחה ערעור שהגישה בקשת נכס באילת על דחיית בקשתה לתובענה ייצוגית נגד עיריית אילת. המערערת, שנאלצה לשלם 22 אלף שקלים הוצאות בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי, חויבה כעת בתשלום הוצאות של 20 אלף שקלים נוספים בעקבות דחיית ערעורה בעליון.
המערערת, שושנה זיסמן, בעלת נכס במרכז התיירות באילת (מרכז מסחרי ותיק הנמצא בצדו המערבי של כביש 90, מול קניון מול הים), דרשה שעיריית אילת תשיב לתושביה את הסכומים שנגבו מהם בהליכי גבייה מנהליים בגין עבודות שביצעו קבלנים פרטיים בשטחים פרטיים.
זיסמן טענה מעולם לא ביקשה מהעירייה לבצע תיקונים בשטחה. בשל כך, סירבה לשלם את הכסף בגין עבודות שבוצעו בשטחה. עיריית אילת הטילה עיקול על חשבון הבנק של זיסמן ומשכה ממנו כ-8,500 שקלים. זיסמן טענה כי עיריית אילת עברה על החוק גם בדרישת התשלום שלה, וגם בדרך הגבייה, מכיוון שפקודת המיסים (גבייה) מתירה לגבות כסף ללא צו של בית משפט - רק כשמדובר בתשלומי חובה. היא טוענת שדרך הפעולה הזאת של עיריית אילת נהוגה בכל בנייני המגורים ובתי העסק בעיר ולכן עליה להשיב להם את הכסף.
שופטת בית המשפט המחוזי,
שרה דברת, קיבלה את טענות עיריית אילת ופסקה: "אין ממש בטענותיה של שושנה זיסמן, לפיה העירייה אינה מוסמכת להטיל חיובים על תושביה בגין תיקוני צנרת וביוב ושירותי ניקיון בשטחים פרטיים. מעיון בפקודת העיריות וחוק העזר, עולה בבירור, כי העירייה רשאית לתקן מפגעים ולהשית את עלות התיקון על בעלי הנכסים... שושנה זיסמן הותירה את הנכס בבעלותה במצב מוזנח ביותר ונמנעה מלבצע בו תיקונים הכרחיים, באופן שאילץ את העירייה להתערב ולבצע עבודות לתחזוקת הנכס, בשל המפגע שנוצר".
שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, הוסיף וציין בפסק דינו הדוחה את ערעורה של זיסמן, כי על תשלומים שאינם חובה, לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית: "כל אימת שמוסכם על המערערת כי אין המדובר בגביית תשלום חובה, הרי שאין לה עילת התביעה לפי חוק תובענות ייצוגיות", הדגיש.
עיריית אילת יוצגה בהליך בידי עו"ד רוית ברעם מזור ממשרד שביט בר און גלאון צין ויתקון ושות'.
