אמנסטי: ישראל מבצעת מתקפה רצחנית; להטיל עליה אמברגו נשק

חיל-האוויר תקף (יום ב', 14.5.18) עמדת חמאס במרחב ג'באליה לאחר שבוצע ירי לעבר כוח צה"ל באזור. אין נפגעים. קודם לכן סיכל כוח צה"ל פיגוע הנחת מטען על-ידי חוליה של שלושה מחבלים חמושים, במרחב רפיח סמוך לגדר. מדובר במוקד הפגנה אלים במיוחד. הכוח הגיב בירי לעבר המחבלים. המחבלים נהרגו.

במאה השנים האחרונות היינו עדים למאבק איתנים בין תנועות שלום למחרחרי מלחמה, בין אידיאולוגיות יוניות, ניציות וניציות מתונות בעולם ובישראל. כשאני כותב "יונים" או "הם", אני מתכוון ל"חוגים ביונים" כי אני לא רוצה להכליל, ואני מתכוון לחוגים בקרב היונים או הימנים או החרדים. זה הוא מאמר, לא תזה לדוקטורט בה אני מצווה לציין למי אני מתכוון במדויק, מי אמר מה או מתי ולהביא אסמכתאות, אחרת המאמר היה הופך ארוך מדי ומאוד קשה לקריאה. אם כן, יונים או חוגים ביונים מנסים להוכיח שהם טלית שכולה תכלת, מוסריים, רוצים בשלום, אוהבים את השכנים (אבל לא מרגישים ב"בית" עם העם שלהם...), בשעה שהניצים ובכלל כל מי שלא חושב כמוהם, אפילו מקרב השמאל והיונים עצמם, הם סמל הרע, פשיסטים, נאצים, רוצחי ילדים ואפרטהייד.

אחד האתגרים הגדולים של הפוליטיקה הבינלאומית הצ'יליאנית הוא התמיכה בדמוקרטיה. צ'ילה היא בין המדינות המעטות בדרום אמריקה שהביעה ביקורת חריפה בדעותיה על ההתנהלות הממשלתית במדינות כמו ונצואלה או קובה, לכן ייתכן שזה מה שעושה את הביקור של אבו מאזן למאתגר יותר מבחינה אתית. איך צ'ילה מוכנה לנהל יחסים עם משטר כמו שקיים ברשות הפלשתינית המתנהלת מאז 2005 ללא בחירות מסורתיות.

משרד הבריאות הפלשתיני מדווח (יום ב', 14.5.18) על 52 הרוגים וכ-2,770 פלשתינים פצועים בעימותים עם צה"ל בגבות רצועת עזה. על-פי הדיווחים, כ-40,000 מפרי סדר אלימים מצויים ב-12 מוקדים לאורך הגדר ברצועת עזה. מדובר במספר קטן ממה שקיווה חמאס להביא - 150-100 אלף איש. מפרי הסדר משליכים מטענים ובקבוקי תבערה לעבר הגדר ולעבר כוחות צה"ל, מבעירים צמיגים, מיידים אבנים ומשגרים חפצים בוערים, מתוך כוונה להבעיר שריפות בשטח הארץ ולפגוע בכוחות צה"ל. כוחות צה"ל מגיבים באמצעים לפיזור הפגנות ובירי בהתאם להוראות הפתיחה באש.

כאשר קראה שרה ביילא בספר "צאנה וראנה", היא הגיעה לסיפור בו מושלך יוסף לבור על-ידי אחיו. ואז החלה למרר בבכי תמרורים, על הצער שהיה מנת חלקו. לאחר שנה כאשר קראה שוב בפרשת וישב, וראתה את סיפור השלכת יוסף לבור, לא בכתה, ומלמלה לעצמה "מגיע לו". כאשר נשאלה, מדוע גס לבה הפעם בסיפור שהביאה אז לידי התרגשות, אמרה, אני כועסת על יוסף כי לא למד לקח. הוא כבר יודע שהם זורקים לבור, מדוע הניח להם לעשות זאת שוב...