מבקר הפנים של הליכוד: "ללא משקיפים אין ערך אמיתי לספירה החדשה"

האדם הפרטי הבין זה מכבר שלבד הוא לא יכול לפעול ולכן צמחו המשפחות, הקבוצות, השבטים והעמים. מרגע יצירת המשפחה, נולד גם המונח "אנחנו". מונח שיש לו משמעות בתפקוד המבנה, חשיבות בקבלת החלטות וחשיבות בהתייחסות אל כל אחד מהשותפים. ה"אנחנו" יכול לצמוח משיקולים פרקטיים ויכול להיות משיקולים של תפישות עולם דומות. כל אחד בוחר את דרכו על-פי השיקולים והרלוונטיות שלהם בכל רגע נתון. לעיתים לא מועטות אנחנו בוחרים שלא לבחור וחיים באותה צורה, באזור הנוחות, גם כשהוא הולך ומצטמצם.

ערוץ 20 מפרסם (יום ג', 12.2.19) את המתווה המתגבש של הרשימה הדתית המאוחדת:

לו הייתי בשמאל, ודאי הייתי מהסס לאיזו מפלגה להצביע. לבני גנץ? ליאיר לפיד? או שמא למפלגת העבודה. ההיסוס הזה היה מלווה אותי עד רגע הטלת הפתק לקלפי, בייחוד החל משבוע לפני הבחירות כאשר כל משב רוח טיפשי היה בפועל מחליט בשבילי. עצוב לאן יכול ציבור ענק, בוגר ונורמטיבי להגיע, באחת מההכרעות החשובות בחייו, בבחירות. המצב המדאיג הזה פותח גם פתח להשפעות שליליות ובלתי חוקיות של גורמים ישראלים וזרים על מבנה השלטון במדינה, באמצעות כלים אינטרנטיים, בייחוד החל משבוע טרם הבחירות.

לפני 59 שנים העניק לי עורך "העולם הזה" אורי אבנרי שי, ומינה אותי לסקר את הבחירות לכנסת הרביעית. מאז עקבתי בהתמדה ובצמידות אחרי כל מערכה לבד מ-1977, עת שהיתי כסופר הארץ בארצות הברית. והשנה, למרות זאת אני סבור מתוך התבוננות מקצועית, בלי נטיות לב ודעות פוליטיות, כי המרד נגד בנימין נתניהו בליכוד הוא אומנם בראשיתו, אבל גם בעיצומו.