לליכוד יש תוכנית להביא עוד מצביעים לקלפי

אהוד ברק מרשימת "המחנה הדמוקרטי" תוקף בחריפות את יו"ר כחול לבן, בני גנץ על דבריו לפיהם היה מוכן לדבר עם בנימין נתניהו אילו היה מציע לו רוטציה בתפקיד ראש הממשלה - כשהוא הראשון בתור.

בימים של טרום בחירות, חשוב שנכיר את כל המועמדים לכנסת ישראל. והפעם - אורלי לוי אבקסיס, מפלגת העבודה. 11.11.1973, בת מזל עקרב. אורלי לוי נולדה ביום נומרולוגי שמספרו 11, מספר המעיד על אנשים בעלי אינטילגנציה גבוהה מאוד, ואכן חריפות שכלה הינה מעל הממוצע.

תעלולי הפוליטיקאים בישראל מביישים כל ספר מתח אחרי "חוות החיות" של אורוול. כבר חווינו את חוות הולילנד, את חוות שרון, את חוות גלנט ועתה חוֹוִים את חוות בלפור-קיסריה. גם בימים אלו נמשך השיסוי מכוון הבית ברחוב בלפור כנגד כל מי שאינו חסיד של ביבי וב"ב, כאילו לא סבל עמנו די משנאת חינם, עוד מימי קדם.

תפקידו של הימין המאוחד ותכלית קיומו, וחבל שאיננו נקרא בפשטות "ימינה!", הם לשמש כתובת להצבעתם של חילוניים ודתיים הדוגלים בעיקרון המובלע בין עקרונות הימין המאוחד: "אנו הרשימה היחידה שמתנגדת להקמת מדינה פלשתינית ולנסיגה כלשהי משטחי ארץ ישראל המערבית ונפעל לפתח את ההתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל המערבית". על עיקרון זה יש להחתים את הח"כים של הליכוד, וכך לדעת מי מהם הוא באמת ימין.

מערכת הבחירות בעיצומה. המהלומות בין המפלגות השונות כואבות, משלהבות, יצריות. האשמות המוטחות קשות ביותר. אלא שבמערכת הבחירות הזו אין שמים דגש על העיקר: לאן ישראל תצעד לאחר 17 בספטמבר? האם תהיה זו דרך שתבשר על תקווה, על ניסיונות לפתור את בעיותיה של ישראל הבוערות בדרך הגיונית, מושכלת, או שמא אנו נעמוד בפני הפיכתה של ישראל ליותר ויותר פונדמנטליסטית, קיצונית, המקדשת אדמה ולא בני אדם? זו הבחירה ואין בלתה. לא אסתיר זאת שהחלופה הראשונה אינה מושלמת, אינה מבטיחה מאה אחוזים של שקט מוחלט. יש בה יותר תקווה, יותר סיכויים להתמודדות החברה הישראלית עם בעיות הפנים שלה ולא המשך הדרך הארוכה והעקובה מדם. החלופה השנייה היא מדכאת, מבטיחה הבטחות משיחיות תוך הסתמכות על יותר ויותר כוח ופחות חשיבה מדינית. זו הדרך שתוביל להפיכתה של ישראל למדינה יותר ויותר דתית-קיצונית, ליותר ויותר מפולגת, למדינה שבה הרוב היהודי עלול להיעלם.