בנוכחות 15 נציגי שגרירויות, ביניהם שגרירת צ'ילי, שגריר איטליה, שגריר ליטא והקונסול של צרפת, הוצג היום דוח מיוחד שחובר במרכז מוסאוא בנושא "האוכלוסיה הערבית בישראל והסכסוך במזרח התיכון, מעמד והשלכות".
לטענת מחברי הדוח, מוצגים בו "מעמדה של האוכלוסיה הערבית בישראל, הפרת זכויותיה והשלכות על הסכסוך במזרח התיכון". הדוח מתייחס לנקודות זמן בולטות בהיסטוריה של היחסים שבין האזרחים הערבים למדינה בהקשר הסכסוך האזורי ומטרתו, לדברי מחבריו, "לנתח את התפקיד שאזרחי ישראל הערבים היו יכולים למלא במטרה לתרום לפתרון הסכסוך האזורי, הערבי-ישראלי והישראלי-פלשתיני".
נגד עירוב המאבק האזרחי והלאומי
מחברי הדוח מתריעים מפני "כוונות להחדיר את מאפייני המאבק האלים שמתקיים בין ישראל והעם הפלשתיני אל תוך המאבק האזרחי הלגיטימי של אזרחי ישראל הערבי", וקוראים להכיר בהם כ"קהילה פלשתינית בעלת זכות למעמד אזרחי שווה במדינה". ההכרה של הממסד הישראלי באזרחים הערבים ככאלה, טוענים במרכז מוסאוא, תפתור את מרקם היחסים הרגיש והבעייתי בין המדינה לבין האוכלוסיה הערבית בתוכה, המונה כ-20% מסך אזרחי המדינה. "במקביל, ומעצם לקיחת האזרחים הערבים חלק בקבלת ההחלטות גם במישור מדיניות החוץ, יסייע הדבר לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני והסכסוך האזורי במזרח התיכון, הקיים בין ישראל לעולם הערבי".
בעד התערבות בינלאומית למען הערבים בישראל
הדוח מתפרסם היום בישראל והוא עתיד להתפרסם גם בבריסל במסגרת מרכז המחקרים האירופי. הדו"ח אמור לשמש כמקור לצורכי מחקר, עבור קבוצות העוסקות במתן הצעות לגיבוש קווי מדיניות באיחוד האירופי ובארה"ב. הדוח יועבר אל חברי פרלמנט במדינות אירופה, חברי בית הנבחרים בארה"ב ואל נציגויות במדינות נוספות בעולם.
מחברי הדו"ח מציינים את חשיבות המודעות הבינלאומית למעמדם וזכויותיהם של האזרחים הערבים, מתוך תפיסה כי גם צרכיהם ודרישותיהם של האזרחים הערבים בישראל צריכים להילקח בחשבון בכל מהלך מדיני או אחר המתקיים בין מדינת ישראל למדינה זרה.
מחברי הדוח מוחים על מה שהם מכנים "מדיניות של האשמות מצד הרשויות על מעורבות כביכול של אזרחים ערבים בפיגועים, גילויי אלימות פיזית והסתה גזענית, הריסת בתים ביישובים ערבים, המשך האפליה התקציבית כלפי האוכלוסיה הערבית ונסיון להעביר בכוח אזרחים מכפריהם", טוענים כי מדיניות זו "מובילה להתדרדרות היחסים בין ערבים ליהודים במדינה". לדבריהם, "ארגון הטרור היהודי, שפעילותו נחשפה לאחרונה, ואשר פעל לפגוע באזרחים ערבים במהלך השנתיים האחרונות, הוא ביטוי אחד מיני רבים למציאות המסוכנת, שביצירתה אחראיות גם הרשויות".
סדר יום פוליטי לאומני, לא אזרחי
מעבר לסקירה הפוליטית של השפעתם של האזרחים הערבים והנהגתם בישראל, עוסק הדוח בניתוח ההתנהגות הפוליטית בעשור האחרון. הסקירה מוכיחה דווקא את התחושה הרווחת בין רבים מאזרחיה היהודים של מדינת היהודים, לפי סדר היום הפוליטי של הערבים בישראל הוא לאוי - אפילו לאומני - ולא אזרחי.
התמיכה שהעניקו חברי הכנסת הערבים בשנים 1992-1995 לממשלת רבין, מציינים מחברי הדו"ח, איפשרו לה לקדם את תהליך אוסלו. "הריגת עשרות אזרחים בכפר קנא (מפגיעת פגז מקרי, בסביבה שורצת מחבלי חיזבאללה; ר.כ.) שבדרום לבנון בידי ממשלת פרס" הביאה להחרמת הבחירות החלקית והטלת פתק לבן על-ידי חלק מהמצביעים הערבים בבחירות של 1996, אשר תרמו בכך לכשלונו של שמעון פרס ועליית בנימין נתניהו לשלטון.
בבחירות 1999 העניקו 95% מהאזרחים הערבים את תמיכתם לאהוד ברק. "לאחר שנבחר", טוענים מחברי הדוח, "התעלם ברק מצרכיהם של האזרחים הערבים וממשלתו היתה אחראית למותם של 13 אזרחים במהלך הפגנות אוקטובר 2000". ראוי לציין, כי מחברי הדוח אינם מתייחסים כלל להתנהגות האוכלוסיה הערבית בישראל במהלך אותן "הפגנות", שכללה ניסיונות להרוג באזרחיה היהודים של המדינה על הכבישים ובצמתים.
תושב ראשון לציון ז'אן בכור ז"ל נהרג באחת מה"הפגנות" הללו, כשאבן שהושלכה על-ידי פורעים ערבים מהכפר ג'סר א-זרקא פגעה ברכבו בעת שנסע בכביש החוף והרגה אותו. לפי הדוח, פרעות ("הפגנות") אוקטובר 2000 הביאו להחרמת בחירות 2001 הוחרמו על-ידי למעלה מ-80% מהאזרחים הערבים, ובכך סייעו לנפילת ממשלת ברק.
בבחירות 2003 נעשה ניסיון על-ידי ועדת הבחירות המרכזית לפסול את מועמדותם של מספר מפלגות ומועמדים ערבים לבחירות לכנסת. "בהתערבות בג"צ נמנעה הסלמה נוספת ביחסי רוב מיעוט בבחירות 2003", כותבים מחברי הדוח, בלי להתייחס כלל להתנהגותם התמוהה של מנהיגי הציבור הערבי, המביעים שוב ושוב "הבנה" לטרור הערבי חסר ההבחנה, שמכוון לרצוח כל יהודי באשר הוא ולתופעות כמו נאומו של חבר הכנסת הישראלי עזמי בשארה בדמשק, בו הילל ושיבח את מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ואת "מאבקו" בישראל.
"כיום", מציינים עוד מחברי הדוח, "עצורים מנהיגים פוליטיים של מפלגות המייצגות את האזרחים הערבים". המחברים אינם טורחים להתייחס לעובדה, שאותם "מנהיגים", מהתנועה האיסלמית, עומדים היום לדין בהאשמות חמורות של סיוע לטרור החמאסי נגד היהודים בישראל.
נושאים "מטרידים" ביחסה של הממשלה לאזרחים הערבים
מחברי הדוח טוענים כי כתוצאה מ"שימוש באלימות משטרתית, הסתה גזענית ושלילת הלגיטימציה הפוליטית והאזרחית על-ידי פוליטיקאים ושרים בממשלת ישראל", נהרגו מאז אוקטובר 2000 עשרים ותשעה אזרחים ערבים, נפצעו עשרות ונוצרה "אוירה המסכנת זכויות אדם ואזרח בישראל". מחברי הדוח אינם מתייחסים לעליה הדרמטית במספר המקרים בהם הוכחה מעורבותם של אזרחים ערבים בישראל בטרור נגד אזרחיה היהודים של המדינה, כמסייעים ואף כמבצעים.
"במקביל", כותבים אנשי מוסאוא, "הממשלה ממשיכה במבצעים להריסת בתים, אינה מקדמת תכנון ובנייה בהתאם לצורכי הציבור הערבי, מפלה בהקצאת קרקעות. בתחום זה נחשבת התוכנית לריכוז תושבי 40 הכפרים הלא מוכרים בנגב בשבעה יישובים, תוך נישולם מקרקעותיהם ודפוס חייהם, לאחת התוכניות החמורות שגובשו על ידי ממשלות ישראל כלפי האזרחים הערבים". מחברי הדוח, מסיבות השמורות עמם, אינם מתייחסים כלל לבניה הבלתי חוקית הפראית, צמודת הקרקע והבזבזנית, של מאות אלפי מבנים במגזר הערבי. הם מתעלמים מעובדה נוספת והיא שחוק התכנון והבניה כמעט ואינו נאכף במגזר הערבי, ולעומת זאת ממצה המדינה את הדין עם אזרחים יהודים שהואשמו בחריגות בניה קלות.
"למרות גיבושם של תוכניות ודוחות ממשלתיים שעסקו באפלייה התקציבית, כלכלית תרבותית כלפי האזרחים הערבים לא נעשה די ליישום הדוחות, כולל דוח ועדת אור", נכתב בדוח. "למעשה רק כ- 4% מתקציב הפיתוח הממשלתי בשנת 2004 מיועד ליישובים הערבים. הרשויות הערביות צוברות גרעונות של כ-1.5 מיליארד שקלים והן מרוכזות באשכולות הנמוכים ביותר מבחינה כלכלית חברתית". בסקירת מצבן של הרשויות המקומיות הערביות לא מתייחסים מחברי הדוח לסוגיות כגון היקף גביית המיסים והארנונות ביישובים הערבים ולמיעוטן של יוזמות מקומיות לשיפור מצב היישובים, מהסוג שמקובל ביישובים היהודיים.
באשר ל"מעמדם המשפטי" של האזרחים הערבים, נכתב בדוח, הרי ש"הפער בין ההצהרה על השוויון שצוינה במגילת העצמאות לבין המציאות החקיקתית הולך ומתרחב. הממשלה לא הצליחה עד כה לאזן בין האינטרסים של הרוב היהודי למיעוט הערבי. הזכות לשוויון לא עוגנה עד היום בחוקי יסוד, והכנסת ממשיכה לחוקק חוקים שפוגעים במעמד הכלכלי, משפטי ותרבותי של האזרחים הערבים. פגיעה שכוללת פגיעה במעמד השפה הערבית, ומעמד הדתות הלא יהודיות. הממשלה והכנסת אף אישרו בשנה האחרונה את חוק האזרחות המפלה בני זוג וילדיהם על בסיס לאומי". פרט לדוגמא של "חוק האזרחות" לא מביאים המחברים כל דוגמא לחקיקה הפוגעת באזרחים הערבים.
יש לציין, כי התיקון לחוק האזרחות אליו מתייחס הדוח הוא הוראת שעה, המעכבת למשך שנה את הליכי "איחוד המשפחות" בתחומי מדינת ישראל של ערבים מיהודה, שומרון ועזה וממדינות ערביות שנישאו לאזרחים ערבים ישראלים. הנימוק לתיקון הוא ריבוי המקרים בהם עשו התושבים החדשים של מדינת ישראל שימוש בתעודת הזהות הישראלית שלהם כדי לסייע לארגוני הטרור. בכמה מקרים היו "מאוחדי משפחות" כאלה אחראים לשפך דם יהודי.
באשר למעמד הנשים הערביות, כותבים אנשי מוסאוא כי "הנשים הערביות הן הקבוצה החלשה ביותר באוכלוסיה הערבית. הן סובלות מאפליה כפולה ומורחקות ממרכז קבלת ההחלטות החברתי, כלכלי, פוליטי-מדיני ומוניציפלי". לדבריהם, "על ממשלת ישראל ומוסדות החברה הערבית מוטלת האחריות למציאות הנשים הערביות". מחברי הדוח היו הגונים מספיק כדי לציין את אחריותה של החברה הערבית עצמה למעמדן של הנשים הערביות, אך יהיו שיאמרו כי הטלת חלק מהאחריות למצבן של הנשים - שהוא תולדה של תרבות - על ממשלת ישראל אינה במקומה.
המלצות לממשלת ישראל
בהתבסס על הדוח ו"ממצאיו", הגישו מחברי הדוח סדרת המלצות שמיועדות למעורבים במציאות הנוכחית.
לדבריהם, "הכנסת חייבת למצוא איזון משפטי בין צורכי הרוב היהודי לבין הגנה והגדרת מעמדו של המיעוט הלאומי הערבי החי במדינה המגדירה עצמה דמוקרטיה. הכנסת חייבת להבטיח את עקרון השוויון בחוקי יסוד או לחילופין בחוקה, ולפעול באופן מיידי ליישום עקרון השוויון והאפליה המתקנת בביצוע המדיניות הממשלתית". כמו כן, הם טוענים, נדרשת "הכרה מלאה בזכויות על הקרקעות בכפרים הלא מוכרים בנגב, והקצאת קרקעות שוויונית שתאפשר פיתוח היישובים הערבים המוכרים".
"שילוב האזרחים הערבים בתהליך סיום הסכסוך במזרח התיכון. היכולת הלשונית והנגישות הפיזית לשני העמים תאפשר להם לקדם תהליך ואווירת שלום שתתבסס על הכרה וכבוד הדדיים", נאמר בדוח. "ממשלת ישראל נושאת באחריות לגבש תוכנית פיתוח, המבוססת על סקר צרכים. הממשלה אחראית לתקצב את התוכנית ולהבטיח השוואת תקציבים רגילים ושילוב מיידי של עובדים ערבים במשרדי ממשלה ובחברות ממשלתיות. הדגש מיוחד בתחום קידום נשים לעמדות קבלת החלטות, מאבק בתמותת תינוקות וחינוך. הממשלה אחראית לגיבושה של תוכנית לחינוך לסובלנות, למאבק בגזענות ואלימות על רקע אתני ולחיזוק הדמוקרטיה. חשוב לבצע תוכניות אלה בסדר גודל רחב ומחויבות ממשלתית וציבורית". המלצות לריכוך הטונים הקשים הנשמעים בציבור הערבי בישראל כלפי המדינה בה הוא חי, לעקירת "העשבים השוטים" התומכים בטרור הרצחני או למילוי חובות אזרחיות מינימליות על-ידי האזרחים הערבים - אינן כלולות בדוח.
המלצות למדינות העולם המעורבות בסכסוך במזרח התיכון
נראה כי מנהיגי הציבור הערבי בישראל קיבלו זה מכבר החלטה אסטרטגית לערב את הקהיליה הבינלאומית ביחסים שבין אזרחיה הערבים של מדינת ישראל לבין המדינה. גם מחברי דוח מוסאוא אינם מוותרים על הזדמנות לנגח את ישראל באמצעות גורמים בינלאומיים ולהסית את הקהיליה הבינלאומית להפעיל לחצים ואף סנקציות על ישראל, על-מנת להגשים את מאוייהם הלאומיים במדינת היהודים דווקא.
"ההסכמים ההדדיים של מדינות העולם עם ישראל חייבים לכלול התיחסות ייחודית לשיפור מעמדו של המיעוט הערבי ולהגנה על זכויות אדם וזכויות קולקטיביות של החברה הערבית", נכתב בדוח. "בידי ארה"ב והאיחוד האירופי כלים שיאפשרו את המעורבות הנדרשת", כותבים מחברי הדוח ומציינים, לא בלי נימה של איום, כי "האיחוד האירופי החתום עם ישראל על הסכם שיתוף פעולה בתחומים רבים, נושא באחריות לקיומו של סעיף 2 בהסכם האסוציאציה המחייב את שני הצדדים לשמור על זכויות אדם.
ישראל נכשלה עד כה בשמירה על זכויות האזרחים הערבים הן במדיניותה והן בחקיקה. האיחוד האירופי מחויב ליישומו של ההסכם המחייב את שני הצדדים לנושא זכויות האדם. שימוש בכלי זה יסייע לאיחוד האירופי לפעול גם במקרים של הפרת זכויות אדם כלפי קבוצות ומיעוטים אחרים במזרח התיכון כמו המיעוט האמזג'י במדינות צפון אפריקה או המיעוט הקופטי במצרים".
"קיימת חשיבות רבה לשילוב האזרחים הערבים ביצירת אווירת שלום במזרח התיכון, שילוב כזה חשוב גם בדיאלוגים ליצירת הסכמים שיסיימו את הסכסוך האזורי" כותבין מחברי הדוח וממליצים על "שילוב האזרחים הערבים בתוכניות הבינלאומיות לחיזוק דמוקרטיה, הגנה על זכויות האדם, חיזוק ופיתוח התקשורת, הנגשת נשים וילדים למערך הסיוע הכלכלי, משפטי ופוליטי" וכן על "הכרה בצורכי הפיתוח של קבוצות בין האזרחים הערבים במיוחד נשים ותושבי הכפרים הלא מוכרים, ושילובם בתוכניות פיתוח בר קיימא שיאפשר לגשר על הפערים בינם לבין רוב אזרחי ישראל".
מחברי הדוח קוראים גם ל"ישום מיידי של אמנות בינלאומיות בנושא הגנה על זכויות האדם" ול"הכרה במעמד הייחודי של האזרחים הערבים, כקולקטיב ערבי פלשתיני אזרח/ית ישראל, המשלב את המציאות המסובכת בה נמצא הסכסוך באזור אך גם יכול ליצור הזדמנות לחיים משותפים".
המלצות לאזרחים הערבים
המלצות מחברי הדוח לאזרחים הערבים בישראל כוללות "פעילות ארוכת טווח להשתלבות בפעילות להשגת שלום במזרח התיכון"; "יצירת דיאלוג פנימי שיעסוק בזהות, בתפקיד ההיסטורי ובזכויות האדם והדמוקרטיה בתוך החברה הערבית, כולל דיון בנושא מעמד האישה הערביה ומאבק באלימות והסתה על רקע עדתי או חמולתי בחברה הערבית" (אף מילה על הסתה לאומנית, נגד היהודים וזכויותיהם על הארץ); "גיבוש דמוקרטי של תוכנית פעולה בתחום זכויות האדם וזכויות הפיתוח, שתונהג על-ידי נציגי הציבור הערבי, ואשר תאפשר שימוש בכל הכלים הדמוקרטיים לשינוי המציאות הקיימת כיום"; "פיתוח כוח אדם ומוסדות של החברה האזרחית"; "בניית מוסדות של חברה אזרחית ואג'נדה משותפת, תוך יצירת פלטפורמה דמוקרטית אזרחית"; "מעורבות בדיאלוגים הפנימיים והבינלאומיים בנושא שלום, דמוקרטיה ופיתוח בר קיימא"; וכן "יצירת תוכנית לדיאלוג ושיתוף פעולה עם החברה היהודית והחברה הפלשתינית".
בצילום למטה: 13 האזרחים הערביים שנהרגו במהומות אוקטובר 2000
