מי שנשלחו לבידוד בשל הקורונה אך אינם חולים בעצמם, אינם נחשבים ל"חולים" מבחינת דיני העבודה. לפיכך, המעסיקים אינם חייבים לשלם להם את שכרם בימי הבידוד וניתן יהיה לשולחם לחופשה ללא תשלום. כך קובע (יום ב', 27.7.20) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין. ההחלטה תיכנס לתוקף ב-30.9.20, כדי לאפשר למדינה למצוא פתרון חלופי.

ראש שירותי בריאות הציבור, פרופ' סיגל סדצקי, הוציאה "תעודת מחלה גורפת לעובד השוהה בבידוד", כך שהמעסיקים חויבו לשלם שכר מלא לעובדים אלו בימי הבידוד. התאחדות התעשיינים, התאחדות התעשיה והמלאכה, ארגון חברות הניקיון וחברת סל שירותי סיעוד טענו, כי סדצקי פעלה בחוסר סמכות. המדינה טענה, כי הקורונה מחייבת הגדרה חדשה למילה "חולה", כך שהיא תכלול גם "חולה סטטיסטי" - מי שעלול לחלות בעצמו ולהדביק אחרים אם לא יהיה בבידוד. לדבריה, חובה להוציא תעודת מחלה פרטנית אצל רופא - תגביר את סכנת ההידבקות.

שטיין מצביע על סתירה בעמדת המדינה: כאשר היא ביקשה לחייב את המעסיקים הפרטיים לשלם לעובדים שבבידוד, היא קבעה כאמור שמדובר ב"חולים"; אך בכובעה כמי שמעסיקה מאות אלפי עובדים, היא הבחינה בין מי שנמצא בבידוד לבין מי שנעדר מעבודתו עקב מחלת הקורונה. לסתירה זו, מעיר שטיין, לא נתנה הפרקליטות מענה כאשר הוצגה לה בידי השופטים.

שטיין מדגיש, כי חוק דמי מחלה מקנה זכאות לדמי מחלה (על חשבון המעסיק) רק למי שנעדר מעבודתו עקב מחלה - ו"חולה סטטיסטי" אינו כזה. "אין כמעט אדם שלא יענה על התיאור כ'חולה סטטיסטי', שכן בידוע הוא כי כלל האוכלוסייה איננה מתחלקת באופן דיכוטומי לאנשים בריאים ולאנשים חולים, אלא כוללת בתוכה קבוצה נכבדה של אנשים אשר טרם אובחנו כחולים. דא עקא, אנשים שטרם אובחנו כחולים - וכלל אין זה ברור אם יאובחנו כחולים, שכן אין הם נושאים את הנגיף - אינם זכאים לקבל דמי מחלה מכוחו של חוק דמי מחלה. חוק זה קובע כי הם יהיו זכאים לדמי מחלה רק לכשיתגלו כחולים במחלה".

עוד אומר שטיין, כי החוק מעניק דמי מחלה למי שנעדר מעבודתו עקב מחלה - ואילו התעודה של סדצקי מדברת על מי שנעדר מעבודתו משום שהמדינה ציוותה עליו לשהות בבידוד. "מכאן עולה שעובד אשר נפקד מעבודתו בחסות התעודה אינו נעדר מעבודתו עקב אירוע פיזי - מחלה - אשר שלל ממנו את הכושר הפיזי לעבוד, אלא עקב אירוע משפטי - צו הבידוד שהוציא השלטון - אשר נטל ממנו את החרות לצאת לעבודה כדי לפרנס את עצמו ואת משפחתו".

שטיין גם מצביע על פגמים פרוצדורליים בתעודה שהוציא סדצקי וקובע, שהיא איננה "תעודת מחלה" כדרישת החוק. הוא גם דוחה את בקשתה של המדינה להפעיל "פרשנות תכליתית" בשל הקורונה. ראשית, פרשנות כזאת איננה יכולה לחרוג מגבולות לשון החוק. שנית, תכלית החוק היא לפצות חולים - ולא מי שאיננו חולה. גם העובדה שתוכנית ביטוח פרטית (אותה רשאי מעסיק לרכוש כתחליף לתשלום דמי מחלה על חשבונו) לא הייתה מעניקה כיסוי שכזה.

כאמור, שטיין החליט שהתעודה הגורפת תבוטל רק בעוד חודשיים ולא רטרואקטיבית או מהיום. הוא מסביר, כי לא ניתן לדרוש בחזרה מהעובדים את דמי המחלה שקיבלו בתום לב; אין להתערב בתוכנית הסיוע הממשלתית, שמן הסתם מביאה בחשבון שהמעסיקים שילמו לעובדים שבבידוד; ויש לתת למדינה זמן להתארגן ולמצוא פתרון חלופי.

הנשיאה אסתר חיות והשופט עוזי פוגלמן הסכימו עם שטיין, באומרם שלשון החוק אינה מאפשרת הרחבה שכזאת. חיות מציינת, כי המחוקק הוא שיכול להחליט על כך - ולא פקידי משרד הבריאות. "חזקה על כלל הגורמים הרלוונטיים כי בפרק הזמן שעד כניסת הוראת הבטלות לתוקפה, תיבחן על ידם השאלה מיהו הגורם שראוי שיישא בנטל הכלכלי הכרוך בשמירה על בריאות הציבור בהקשר זה, וכי תיקבענה הוראות מתאימות לטובת העובדים, המעסיקים והציבור בכללותו", היא מוסיפה.

המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד אביתר קנולר, ענבר אפק-נכט, ליאת תבל, אבי גרינברג, אלה בר-חיים, אריה רייך-מינא, רחל הררי-ליפשיץ ונטליה זרון; את המדינה ייצגו עוה"ד יונתן ברמן, אבי טוויג ומיכל לייסר; ואת ההסתדרות - עוה"ד יחיאל שמיר ויפתח הלינג.