בישראל קיימת בעיית אכיפה קשה בכל הנוגע לטיפול בשינוע חומרים מסוכנים, כך עולה מדיון מיוחד בנושא, בוועדה למפגעי איכות הסביבה בראשות ח"כ ד"ר לאה נס. בדיון עלה, כי מדי יום, אלפי טונות חומרים מסוכנים, מובלים בכבישים ובמסילות הברזל ואכיפת תקני בטיחות באמצעי ההובלה הללו לוקה בחסר.
לאחרונה עלה לכותרות, בעקבות הפיגוע באשדוד, נושא החומרים המסוכנים והטיפול בהם. את מירב תשומת הלב הפנתה התקשורת לנושא האחסון והאבטחה של החומרים, אך בעיה חמורה לא פחות היא מה קורה עם חומרים אלה מצאתם מהמפעל. כיום, רוב החומרים המסוכנים מובלים במשאיות, ורק מיעוטם ברכבת.
כמות החומרים המסוכנים המשונעת גדלה בהתמדה ובד בבד הכבישים נעשים צפופים יותר. שינוע חומרים מסוכנים באמצעות מכליות או משאיות יוצר מטרד וסיכון למשתמשים נוספים באותם צירי תנועה וכן לאוכלוסייה המתגוררת בסמוך אליהם. בעבר, כבר אירעו כמה מקרים של התהפכות משאיות שנשאו חומרים מסוכנים בצמתים סואנים במרכז הארץ וגרמו פקקי תנועה לשעות ארוכות. להערכת המשרד לאיכות הסביבה בישראל, כ-200-250 תקריות חומרים מסוכנים קורות מדי שנה, כשליש מתוכן מתרחשות בעת שינוע.
ח"כ ד"ר לאה נס: "המצב היום הוא של בלבול. האכיפה מתבצעת על-ידי כמה גופים (משרד איכאת הסביבה, משרד התחבורה ומשטרה), כאשר לאף גוף אין אחריות בלעדית. פועל יוצא מכך שדברים נופלים לא אחת בין הכיסאות. בעת אירוע, המצב חמור יותר.
למשטרת ישראל ולמכבי האש אין את היכולת הנאותה לזהות את החומר המסוכן; למשרד איכות הסביבה, שלו יש את היכולות, אין את יכולת התגובה המהירה והנתונים שהנמצאים במשאית לגבי החומר, לא תמיד תואמים את המציאות. את הבלבול הזה ניתן יהיה לפתור על-ידי החלטה ברורה - מי הגוף הבלעדי שלו יש אחריות. אותו משרד יהווה זרוע של פיקוח על תחום זה.
מאחר והנושא כה רגיש, יש להוסיף תקנים של פקחים ולציידם בערכות מתאימות לביצוע עבודתם. כן יש לדרוש התקנת מערכות איתורן ברכבים המובילים חומרים מסוכנים".
הגורמים המקצועיים בדיון ציירו תמונה מדאיגה על המתרחש בתחום שינוע החומרים הן ברמת האכיפה והן ברמת טיפול באירוע מסוג זה בשטח.
רובי גלעד, מהמשרד לאיכות הסביבה: "כיום כמעט ולא מתבצעת אכיפה בדרכים כנגד מובילי חומרים מסוכנים. למשרד לאיכות הסביבה משאבים מוגבלים מאוד, ולמשטרת ישראל אין את היכולת המקצועית והחוקית לאכוף זאת".
חיים תמם, נציבות הכבאות: "הגורם היחיד המטפל באירוע חומ"ס הוא הכבאים. הבעיה היא שלא אחת אין התאמה בין החומר שנשפך, לבין הרישום הנמצא ברכב. יש לנו יחידות מיוחדות לטיפול בחומ"ס, אך היעדר במשאבים מונע מאיתנו לפרוש יחידות כאלה בכל רחבי הארץ".
משרד התחבורה: "אנו מפקחים בעיקר בשערי המפעלים, אין לנו נגיעה בכל הנוגע למשאית הנוסעת בכביש. בכדי למזער פגיעה אפשרית יש לקבוע צירי תנועה שהתנועה בהם תהיה בטוחה להובלת חומ"ס. הבעיה: כביש בטוח יחסית כמו כביש 6, גובה מחיר גבוה מאוד מבעלי המשאיות ומקשה עליהם להפנות משאיות אליו".
המשטרה: "משטרת ישראל עושה ככל יכולתה על-מנת לאכוף. הבעיה היא שיש תחום רחב של אכיפה בה אין לנו את המיומנות הדרושה, כגון אכיפה של נושא חומרים מסוכנים. מעבר לכך, עבירות רבות מתחום זה אינן בגדר עבירה שניתן לתת עליה דוח ולכן האכיפה היא מסורבלת וקשה".
התאחדות התעשיינים: "אין לנו בעיה עם תקן מחמיר ככל שיהיה צורך. הבעיה היא שכיום 12 משרדים מטפלים בהיבטים שונים של חומ"ס ולעתים הם מספקים הנחיות סותרות. אם היה בעל בית אחד הכל היה הרבה יותר פשוט, ברור וללא ביורוקרטיה מיותרת".
ח"כ לאה נס, סיכמה את הדיון: "מדברי הנוכחים עולה תמונה עגומה של חוסר סדר ובלבול. האכיפה כמעט ואינה קיימת והביורוקרטיה גורמת לכך שדברים רבים נופלים בין הכיסאות. המסקנה החשובה מכל היא שיש למנוע ביורוקרטיה ולמנות משרד ממשלתי אחד שימונה על כל עניין הפיקוח על שינוע חומרים מסוכנים. כן, יש להחמיר את האכיפה ולספק את הכלים המתאימים למשטרת ישראל להתמודדות עם תחום מורכב זה".
