אורי אבנרי, העיתונאי ומנהיג ארגון השמאל הקיצוני 'גוש שלום', טען במאמר שהתפרסם (יום א', 28.3.04) באתר אינטרנט קנדי פרו-פלשתיני, כי ארגוני הטרור הפלשתינים מזכירים לו את מאבק המחתרות העבריות בשלטון הבריטי. אבנרי טוען, כי מנהיג הלח"י, אברהם שטרן ("יאיר"), "נהרג" בידי שוטרים בריטים ואילו השיח' יאסין "נרצח". ההודנא שהציע השייח' יאסין, מזכירה לו את הצעתו של אריאל שרון.
בשנת 1992, הזמינו אותי מנהיגי החמאס להופיע בפניהם, לאחר שארגנתי פעולות מחאה כנגד גירוש פעילי חמאס ללבנון, כתב אבנרי והוסיף: "הדבר מראה כי הצגתו של החמאס כאויב של השלום והפשרה - אינה מדוייקת. ישנם הבדלי גישות בחמאס. המחנה האידיאולוגי הקיצוני אכן מתנגד לכל פשרה עם ישראל. אולם רבים מאוהדי החמאס אינם מתייחסים לחמאס כמוקד אידיאולוגי, אלא ככלי ללחימה בישראל, במהלך חיפושם אחרם מטרות מציאותיות".
"השייח' אחמד יאסין הציע לאחרונה 'הודנא' לתקופה בת 30 שנה, בתמורה לנסיגה ישראלית לקווי 1967. הדבר מזכיר את הצעתו של אריאל שרון, להסדר ביניים לתקופה בת 20 שנה. חיסולו של יאסין הגביר את המוטיבציה של החמאס לבצע התקפות מוות. הרצח גרם לתחושות זעם ורצון לנקמה, אצל מאות אלפי ילדים בשטחי הרשות הפלשתינית ובארצות ערב, המלווה בתחושת תיסכול בשל אי-האונות של העולם הערבי. הדבר יביא לא רק לאלפי מפוצצים מתאבדים בתוך הארץ, אלא גם לעשרות אלפי מתנדבים שייצטרפו לארגונים האיסלמים הקיצונים ברחבי העולם. אני יודע זאת - משום שכשהייתי בן 15, הצטרפתי למחתרת החמושה בנסיבות דומות".
"אין נשק חזק יותר העומד לרשותו של ארגון, מאשר שאהיד. די לציין את אברהם שטרן ("יאיר"), שנהרג בידי המשטרה הבריטית בתל אביב בשנת 1942. דמו נתן את הדחף להקמתה של מחתרת הלח"י (שכונתה - כנופיית שטרן), אשר מילאה תפקיד חשוב בגירוש הבריטים מפלשתין".
"מעמדו של "יאיר" אינו דומה למעמדו של השייח' יאסין. האיש פשוט נועד למלא את תפקיד השאהיד: איש דת, משותק בגפיו התחתונות ומרותק לכיסא גלגלים. שבור בגופו אך לא ברוחו. קיצוני ששהה שנים בכלא. מנהיג שהמשיך במאבקו גם לאחר ששרד באורח נס ניסיון התנקשות קודם. גיבור שנרצח בפחדנות מהאוויר, בשעה שעזב את המסגד לאחר תפילה. אפילו סופר גאוני לא יכל להמציא דמות מתאימה יותר להערצתם של מיליארד מוסלמים, בדור הזה ובבאים אחריו".
"הרצח של יאסין יעודד שיתוף פעולה בין הארגונים הלוחמים הפלשתינים. בדומה למה שהתרחש בקרב המחתרות העבריות: אי השקט ששרר בקרב צבא המחתרת החצי-רשמי של המנהיגות הציונית (כמו הפת"ח כיום) - ההגנה (אשר כללה את יחידת העילית - הפלמ"ח), נגרם בשל תדמיתה כחסרת יוזמה, בעוד שהארגון והלח"י נראו כגיבורים המבצעים פעולות נועזות במיוחד.
הדבר הביא לשיתוף פעולה בין הארגונים השונים וכמה מחברי ההגנה פשוט עברו ללח"י. אותו דבר קורה כעת אצל הפלשתינים. חברי גדודי אל-אקצא משתפים פעולה עם החמאס והג'יהאד, בניגוד להוראות הנהגתם הפוליטית. הדבר גורם לכך שהתקפותיהם יהיו יעילות יותר".
"המוני פלשתינים מאמינים כעת, כי הישראלים מבינים רק את שפת הכוח. ניסיונם הוכיח כי ללא אלימות קיצונית - הפלשתינים לא משיגים שום דבר. למרבה הצער, אין הוכחה לכך כי ההיפך הוא הנכון. הפלשתינים לא השיגו מעולם דבר, מבלי שנקטו באלימות. משום כך, לעצומה עליה חתמו אישים פלשתינים, הקוראת לסוף המאבק המזוין - לא תהיה השפעה".
שרון, מופז, יעלון ובני מינם, מבינים רק שימוש בכוח ברוטלי בשירות לאומיות צרה. השלום לא מעניין אותם. פשרה היא מילה מלוכלכת עבורם. ברור, כי הם ירגישו טוב הרבה יותר, אם יונהגו הפלשתינים בידי לוחמים דתיים, מאשר אדם המוכן לפשרה - כמו יאסר ערפאת".
