עוד כמה ימים היא תגיע לסיומה, השנה האיומה הזאת, עשרים עשרים. שנה שבה התהפך עלינו עולמנו, וכל מה שקדם לה מצטייר כעידן אחר, כמעט חלומי, מעורר געגוע. שום דבר לא ישוב להיות מה שהיה, גם אם חלק מהבעיות ייפתרו במוקדם או במאוחר. 3200 ישראלים שהיו עימנו בתחילת השנה, אינם עוד. קורבנות המגפה. על סף 2021, אנחנו שרויים בסגר שלישי ונערכים לסבב בחירות רביעי. סגר שהוא בלתי נמנע במאבק בקורונה. והנה, כאשר עולה לקריית הממשלה שוועת המובטלים, זעקת העצמאים, קולות העניים, נראה אור בקצה המנהרה. בחיסונים שמוזרקים לזרועות האזרחים - יש תקווה.
