כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי וחברות הממשלה, משפחה אהובה, שמי ענבר בזק, בתם של צבי פריד, זיכרונו לברכה, ורותי פריד, תיבדל לחיים ארוכים, ילידת קיבוץ דן ותושבת יובלים שבמשגב. מאז שנכנסתי למשכן, לפני קצת פחות מחודש, אני מרגישה כמו שחקנית בהצגת תיאטרון. אולי בגלל שאני חדשה כאן אני רואה את הדברים בעיניים אחרות, רעננות. למעשה, אני מרגישה שכולנו פה שחקנים. אנחנו משחקים בהצגה, כזאת מהסוג שהיו כותבים אפרים קישון או אולי חנוך לוין, כי זה סוג של סאטירה ריאליסטית שיש בה, מצד אחד, את הסוגיות הכואבות והמדממות של החברה הישראלית, ומהצד השני יש פה גם לא מעט רגעים של ציניות והומור.