העליון מגביל תפיסת רכוש חברה בשל חשדות נגד בעליה

רשויות החקירה יכולות לתפוס רכוש של חברה בע"מ במסגרת חקירה נגד בעליה, גם אם לא הייתה מעורבת במעשים המיוחסים לו ונכסיה לא הושגו בעבירות אלו. אולם, יש להגביל זאת למקרים בהם החשוד הוא בעלים מהותי ומשמעותי בחברה, ורק כאשר לא ניתן לתפוס רכוש אחר בהיקף הדרוש. כך קובע לראשונה (יום ה', 16.12.21) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון.

החלטתו של אלרון עוסקת בתפיסת רכוש בעת החקירה, על-פי חוק איסור הלבנות הון (שאימץ חלק מהוראות פקודת הסמים), כדי להבטיח שניתן יהיה לחלט אותו אם החשוד יורשע. תחילה דן אלרון במשמעות המילים "כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו" של החשוד ומגיע למסקנה, כי המילה "בשליטתו" כוללת חברות בע"מ (למרות שמסך ההתאגדות קובע שהן ישויות העומדות בפני עצמן). עם זאת, קובע אלרון, אין די בכך שהחשוד הוא בעל השליטה התאגידית בחברה, ויש להוכיח שהוא בעל השליטה המהותי בה ושהוא שולט בצורה מעשית בנכסיה.

"כך למשל, אין דינו של בעל שליטה בחברה פרטית 'קטנה' המחזיק במלוא מניותיה ושולט בפעילותה באופן מוחלט, כדינו של יחיד אשר בעל יכולת להכווין את פעילות התאגיד מכוח חוזה בכתב. ניתן בהחלט לעלות על הדעת מקרים בהם חרף היותו של אדם בגדר 'בעל שליטה' בהתאם לחקיקה מסוימת, הוא נעדר שליטה מהותית בנכסיה, ולכל הפחות בחלקם.

"...לשיטתי אמת המידה אותה נדרש בית המשפט לבחון לשם הכרעה בעניין זה היא האם מידת השליטה של הנדון בחברה היא כזו שקיים חשש - אובייקטיבי - כי נעשה שימוש בחברה כדי להרחיק את נכסיו של הנדון (או הנאשם) ממנו. לצורך כך, אין צורך לבחון האם בפועל נעשה שימוש כזה בחברה, כך ש נכסים של הנדון הועברו אליה כדי להימנע מחילוטם או תפיסתם, אלא די בכך שמידת שליטתו של הנדון בחברה, היא כזו אשר יש בה כדי לאפשר זאת". אלרון גם מציע מבחני עזר לצורך הכרעה זו: גודל החברה, שיעור אחזקותיו של החשוד בה ומידת מעורבותו בניהולה, מידת ההשפעה שלו עליה, מעורבותם של אחרים בניהולה והפיקוח עליה.

לחפש אמצעי פחות פוגעני

בהמשך אומר אלרון, כי יש קושי מעשי לבחון האם נכסיה של החברה הושגו בעבירה המיוחסת לבעליה או האם נכסיה שימשו לביצוע העבירה בלא ידיעתה. לכן, הדרך להעלות טענות אלו בפני בית המשפט היא במסלול של מידתיות צו התפיסה הזמנית, כאשר "על בית המשפט לבחון את מידתיות הפגיעה הנגרמת כתוצאה מהצו הזמני לצדדים שלישיים אשר אינם מעורבים בפעילות העבריינית לכאורה".

מסקנתו של אלרון היא, כי "לפיכך, נדרש לבחון, באופן מעמיק ביותר, האם לא קיים אמצעי פחות פוגעני שניתן להפעילו, וזאת בשני היבטים: הן בעצם הבחירה לבקש את תפיסת קניינן של החברות והן בבקשה לתפוס דווקא כסף המופקד בחשבונן. כך למשל, בנסיבות דנן המשיבה הייתה צריכה להראות כי תפיסת מניות המערער בחברות אין בה כדי להוות מענה ראוי וכי לא אותרו אצל המערער או החברות נכסים אחרים אשר תפיסתם חלף תפיסת הכספים תמזער את הנזק שנגרם להתנהלותן היומיומית. במילים אחרות, יש להראות כי תפיסת נכס זה נעשית כ'מוצא אחרון' ולאחר שיתר החלופות נבחנו כדבעי, היות שתפיסת כסף מתוך חשבונות החברות הוא צעד פוגעני עד מאוד".

אלרון דחה את ערעורם של משה רוגוזניצקי, הפעיל בתחום התרופות, ושל שלוש חברות הזנק שבשליטתו על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת אפרת פינק) לחלט 1.8 מיליון שקל מכספיהן של החברות. רוגוזניצקי מואשם בייצוא תרופות שלא כדין במיליוני שקלים, במרמה ובהלבנת הון. אלרון קבע, כי מאחר שאין נכסים אחרים שניתן לתפוס ומאחר שהמחוזי הגביל את סכום התפיסה רק לסכום הרווח שלפי הנטען נותר בידי רוגוזניצקי - הרי שמדובר בצעד מידתי. את רוגוזניצקי והחברות ייצגו עוה"ד גיל דחוח, גלית רוטנברג, יעל גרוסמן, סאלי ליכט וגרגורי קורצ'מני, ואת המדינה - עו"ד מורן פולמן.