שכחת ילד ברכב אינה תאונת דרכים לצורך פיצוי

מותו של פעוט שנשכח ברכב אינו מהווה תאונת דרכים לעניין החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, קובע (7.2.22) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. לדבריו, אין מקום לבחון מחדש את ההלכה בנושא שנקבעה בשנת 2012, גם כאשר מדובר בילדה בת שלוש לה אין כל יכולת לצאת בעצמה מן הרכב.

ילדה בת שלוש נשכחה ברכב הסעות בשנת 2011 ונפטרה כתוצאה ממכת חום; הנהג ששכח אותה ברכב, איוון אולוס, נדון לשנת מאסר בפועל. ההורים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז נגד חברת הכשרה ביטוח וחברת קרנית, בטענה שמדובר בתאונת דרכים. היא נדחתה (בידי השופט אבי פרגו), בהסתמך על ההלכה משנת 2012. באותו מקרה, נספתה אושר רחימי בת השש לאחר שנשכחה ברכב הסעות. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שמדובר בתאונת דרכים, אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה ודחה בקשה לדיון נוסף בה.

ההורים ביקשו לשנות הלכה זו, אך עמית אומר: "המשוכה הניצבת בפני המערערים גבוהה היא, שכן חרף הבדלי הגיל בין המנוחה במקרה שלפנינו לבין המנוחה בפרשת רחימי, דברי בית המשפט בפרשת רחימי כוונו לקטינה הנזקקת לסיוע בירידה מהרכב, והתזה המוצעת על-ידי המערערים להבחנה בין נוסע חסר ישע לבין נהג הרכב, בכל הנוגע למועד סיום הנסיעה, נדחתה מפורשות בפסק הדין". ייתכן שהמקרה הנוכחי שונה, מאחר שכאמור הילדה הייתה בת שלוש בלבד וברור שלא יכלה לצאת לבדה מן הרכב, אך אין בכך כדי להצדיק פסיקה שונה.

יצירת הבחנות דקיקות

עמית מזכיר, כי בית המשפט העליון דן פעמים רבות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וקבע הגדרות ברורות. "מבין הפעולות אשר חיוניות לביצועה של נסיעה, רק אותן פעולות המהוות חלק טבעי ואינטגרלי ממנה תחשבנה כ'נסיעה ברכב' ומשכך כ'שימוש ברכב מנועי' לפי חוק הפיצויים", סיכמה בשעתו השופטת יעל וילנר את ההלכה. לדבריו, "התמקדות המערערים בהיות המנוחה חסרת ישע ובכך שלא היה ביכולתה לצאת מהרכב בניגוד לכוונתה הסובייקטיבית, אינה פשוטה", משום שמשמעותה היא יצירת הבחנות דקיקות בין מקרים דומים, וזאת בניגוד לכוונתו של המחוקק.

"די בכך שנאמר כי הימצאותה המתמשכת של המנוחה ברכב ההסעה, שעות לאחר הדממת מנוע הרכב ונעילת דלתותיו, לא מתיישבת עם המשמעות הטבעית והפשוטה של המונח 'נסיעה', כפי שנקבע בעניין רחימי. הוא הדין אף בקשר להתקיימות שימוש מסוג 'החנייה'. לפיכך, בנסיבות המקרה דנן, לא נעשה 'שימוש ברכב מנועי' הנדרש לצורך הגדרת האירוע כ'תאונת דרכים'", מסכם עמית. הוא מדגיש, שאינו מקל ראש באירועים הקשים של מות ילדים ברכב, אך המענה לכך איננו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לסיום אומר עמית: "אין בכוחן של מילים כדי לתאר את האסון הנורא שפקד את המערערים, שאיבדו את בתם הפעוטה בטרם עת, ועוד לא מלאו לה שלוש שנים. ליבנו עם המערערים ואנו כואבים את כאבם. עם זאת, לנוכח כל האמור, אין מנוס מלקבוע כי האירוע שלפנינו אינו נופל בהגדרת המונח 'תאונת דרכים' שבחוק הפיצויים, כך שאין בכוחו של החוק כדי לסייע להם". השופטים ג'ורג' קרא ואלכס שטיין הסכימו עם עמית. את ההורים ייצגו עוה"ד יאיר וולף ואלעד אהבה, ואת חברות הביטוח - עוה"ד יצחק מנדה ואבי אמסלם.