ביהמ"ש ביטל רישום חצר אלכסנדר על-שם רוסיה

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, מרדכי כדורי, הורה (2.3.22) לבטל את רישומה של ממשלת רוסיה כבעלת כנסיית אלכסנדר נייבסקי בירושלים. ככל הידוע, המדינה הסכימה להעביר אותה לידי רוסיה במסגרת העסקה לשחרורה של נעמה יששכר מן הכלא הרוסי. כדורי קובע, כי ההכרעה בנושא מצויה בידי הדרג המדיני ולא בידי בית משפט כלשהו או פקיד בעל סמכויות שיפוטיות.

המתחם הסמוך לכנסיית הקבר בירושלים, הכולל כנסייה ומנזר רוסיים, נבנה בשנת 1887 בידי החברה הקיסרית הפרבוסלבית. הכנסייה קרויה על שמו של גיבור לאומי רוסי מהמאה ה-13, שהפך לקדוש של העיר סנט פטרסבורג (שהייתה אז בירת רוסיה). המחלוקת על הבעלות נובעת מן המהפכה הבולשביקית ב-1917: האם את נכסיה של רוסיה הצארית ירשה ברית המועצות (ואחריה רוסיה הנוכחית), או מי שנמלטו מן המדינה ורואים את עצמם כממשיכי הקיסרות. השליטה בנכסים הקדושים לנצרות בעיר העתיקה, ובמיוחד בכנסיית הקבר וסביבתה, חשובה ביותר לכנסיות השונות.

את ההליך יזמה האגודה הרוסית The Orthodox Palestine Society of the Holy Land (בראשי תיבות: OPS). היא ערערה על ההחלטה לרשום את המתחם על שמה של ממשלת רוסיה, אותה קיבלה המפקחת על המקרקעין שולי אבני-שוהם, ואשר הערעור עליה נדחה בידי הממונה על המרשם, שלומי הייזלר. האגודה טענה, כי היא הבעלים הבלעדי של המתחם מזה 130 שנה, סמלה מופיע בחזית הכנסייה והיא נוהגת בו מנהג בעלים בלא כל ערעור מצידה של המדינה.

OPS הזכירה, כי יששכר נעצרה בשנת 2019 ברוסיה [לאחר שבכליה נמצאו סמים] וטענה, כי ככל הנראה המטרה הייתה שהיא תשמש כקלף מיקוח של ממשלת רוסיה מול ממשלת ישראל בנושאים שונים. ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, טיפל אישית בנושא עד לשחרורה בינואר 2020. אז התברר, כי השחרור היה חלק מעסקה בין שתי הממשלות, כולל הסכמה של ממשלת ישראל להעביר לרוסיה את חצר אלכסנדר למרות שכלל איננה בבעלותה. באותה עת ממש (ב-31.12.19) פורסמה בקשתה של ממשלת רוסיה לרשום את המתחם על שמה - בקשה שהוגשה שנתיים קודם, אך לא התקדמה "מטעמים עלומים".

בבסיס החלטתו של כדורי לקבל את התביעה עומדת חקיקה בריטית - דבר המלך במועצתו משנת 1924. זו קובעת, כי "לא יבורר ולא יוחלט על-ידי שום בית משפט בארץ ישראל כל משפט או עניין הקשורים במקומות הקדושים או בבניינים הדתיים או במקומות הדתיים בארץ ישראל או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בארץ ישראל". מאחר שחקיקה זו לא הוחלפה בחקיקה ישראלית, היא עודנה בתוקף.

הדרג המדיני, לא בית משפט

השאלה שעמדה להכרעה היא מה משמעות המילים "בית משפט" בחקיקה זו והאם המפקחת על המקרקעין מהווה גם היא "בית משפט". כדורי אומר כי משמעות המונח "רחבה ביותר, ומשתרעת על פני כלל הגופים המוסמכים על-פי דין להכריע בסכסוכים בין צדדים". הוא מגיע למסקנה, לפיה "בחינת תפקידה ופעילותה של המפקחת מביאה לידי מסקנה ברורה כי הוענקה לה סמכות להכריע בריב בין צדדים", ולכן היא מהווה "בית משפט" - ואינה רשאית להכריע במחלוקת בנוגע לבעלות בחצר אלכסנדר. הכרעתה של אבני-שוהם הייתה מהותית ולא טכנית בלבד, שכן יש בה שינוי בזכויותיהם של הצדדים הטוענים לבעלות על המתחם ובין היתר היא תאפשר לרוסיה למכור אותו.

מסקנה זו, ממשיך כדורי, נובעת גם מן התכלית שבבסיס דבר המלך במועצתו: "סכסוך בעניינו של מקום קדוש הוא סכסוך מורכב, בעל השלכות מרחיקות לכת הגולשות מעבר לתחומי המשפט אל עבר שיקולים דתיים, לאומיים, בינלאומיים ובין-עדתיים, ובעל-רקע היסטורי האוצר בקרבו הסדרים שנערמו במשך שנים ארוכות. מורכבות זו מחייבת את פתרון הסכסוך תוך עמידה על הגוונים הדקים והעדינים של הסכסוך, ברגישות ובסובלנות, בהתחשב בשיקולים חברתיים, דתיים ומדיניים, בהתחשב במערכת יחסים כוללת, רחבה ומגוונת, וללא עמידה בהכרח על שורת הדין.

"טיפול כאמור יכול להיעשות רק על-ידי הדרגים הגבוהים ביותר ברשות המבצעת, אשר בידיהם הכלים המתאימים והיכולת לשקול את השיקולים הרלוונטיים. דבר המלך במועצה נועד אפוא להוציא את ההכרעה בסכסוך בעניינו של מקום קדוש מידיהם של הגופים השיפוטיים, ולייחדו לגורמים הגבוהים ביותר ברשות המבצעת". בכך רומז כדורי במפורש, כי מבחינה משפטית - הסמכות מצויה אך ורק בידי ראש הממשלה, נפתלי בנט.