הבנקים בישראל רגילים להאשמות המייחסות להם מדיניות עמלות רצחנית ו"גרידית", הגובלת בעושק משקי הבית במדינה. האשמות כאלה נפוצות במיוחד כל אימת שהבנקים מתכננים ליקר עמלה כלשהי ובעת פירסום הדוחות השנתיים של הבנקים.

לאחרונה גברו הקולות הקוראים להגביל את עמלות הבנקים ולו גם בחקיקה. לפני כשלושה חודשים התחוללה סערה-זוטא בעולם הצרכנות והבנקאות הישראלי, כאשר כוונתם של חלק מהבנקים להעלות את גובה "עמלת השורה" מ-1.21 לפעולה בנקאית ל-1.28 נתקלה בהתנגדות חריפה מצד ארגוני צרכנים, המפקח על הבנקים וחברי כנסת.

בתגובה, החליטו הבנקים להקפיא למשך חודשיים את הכוונה לייקר את עמלת השורה, והוחלט על בחינה מחודשת של סוגיית העמלות כולה, באמצעות המפקח על הבנקים וצוות מומחים עצמאי שהוקדם ביוזמת יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ שלום שמחון (עבודה).

כעת נראה, כי הבנקים מעוניינים לעבור ממגננה מתמשכת בעניין גובה העמלות - למתקפה רבתי. היום מפרסם איגוד הבנקים תוצאות מחקר השוואתי שנערך בהזמנתו על-ידי הפירמה "קסלמן פיננסים פרייס ווטרהאוסקורפס" והבוחן את הטענות הקשות המופנות כלפי הבנקים הישראלים. מן המחקר עולה, לטענת עורכי המחקר ואיגוד הבנקים, כי בניגוד לטענות נגד הבנקים בישראל, הם אינם גובים מממשקי הבית את העמלות הגבוהות בעולם, המרווח הפיננסי של הבנקאות הישראלית אינו הגבוה בעולם והפער בין ריבית זכות על פקדונות לבין ריבית חובה על משיכת יתר נמוך לעומת הממוצע במדגם ונמוך גם מממוצע הפערים בארה"ב ובקנדה.

הכנת המחקר ההשוואתי ארכה כשלושה חודשים, בשל מורכבות איסוף הנתונים ומאמץ ליצור השוואה אמינה. במדינות אחדות, כולל כמה מאלה המצויות ב"קבוצת ההתייחסות", לפי הגדרת בנק ישראל (כלומר, המדינות שהשוואת המערכת הבנקאית הישראלית לזו שלהן היא רלוונטית), טוענים עורכי המחקר, סוגי העמלות ומחיריהן כלל אינם נמסרים לכל דורש. במקרים אחדים איתרו עורכי המחקר בעלי חשבונות בבנקים או פתחו חשבונות כדי להשיג את המידע.

לטענת איגוד הבנקים, משלוש השוואות בינלאומיות של עלות סלי עמלות עולה, כי מערכת מערכת הבנקאות הישראלית ממוקמת קרוב לממוצע המדגם. בחלק מההשוואות נמצאת ישראל מעט מעל הממוצע ובחלקן - מתחתיו. מהשוואה בינלאומית של המרווחים הפיננסים, מעלה המחקר, עולה כי מערכת הבנקאות בישראל ממוקמת קרוב לנקודת החציון של המדגם, קרובה למרווח הפיננסי הממוצע שלו. הפער בין ריבית החובה (על משיכת היתר) לריבית הזכות (על פקדונות) נמוך, כאמור, לעומת הממוצע במדגם ונמוך אף בהשוואה לממוצע הפערים בארה"ב ובקנדה. בישראל הפער הוא 6.75%, שהוא מתחת לממוצע הפערים במדגם העומד על כ-7.3%.

באיגוד הבנקים מציינים עוד, כי נתוני הבנקים בישראל ששימשו להשוואה אינם תוכניות שונות למגזר משקי הבית, המשווקות לאחרונה על-ידי מספר בנקים (כמו תוכנית המסלולים של בנק הפועלים). עתה נותר לראות אם הנתונים ישכנעו גם את לקוחות הבנקים, המפקח על הבנקים וחברי הכנסת, ויורידו מעט את סוגיית העמלות מסדר היום הלאומי.

ממצאי המחקר ההשוואתי בהרחבה:

המחקר ההשוואתי כולל התייחסות לנתונים הנוגעים לעמלות תפעוליות ומרווחים פיננסיים במערכת הבנקאות הישראלית, בהשוואה למערכות מקבילות בעולם. נבדקו נתונים ממספר מדינות, כולל משמונה המדינות המהוות את "קבוצת ההתייחסות" של מערכת הבנקאות הישראלית לפי בנק ישראל: בלגיה, אירלנד, נורבגיה, יוון, פורטוגל, דרום אפריקה, פינלנד ודנמרק. מדובר במדינות הדומות לישראל מבחינת היקף התמ"ג ומבנה מערכת הבנקאות, והשוואת הנתונים הממוצעים נערכה רק בינן לבין ישראל.

בכל מדינה נבדקו 4 הבנקים המובילים, כאשר הנתונים שימשו לחישוב עלות סלים מייצגים, לטענת עורכי המחקר, של עמלות על בסיס שלושה מחקרים השוואתיים שנערכו על-ידי גופי מחקר בחו"ל. באיגוד הבנקים טוענים כי הסלים הללו נמצאו על-ידם כמייצגים באופן סביר סל עמלות של בעל חשבון עו"ש ישראלי.

עמלות תפעוליות: מקום טוב באמצע

ממצאי המחקר, המבוססים על השוואות בין המצב במדינות שונות, שנערכו עבור איגוד הבנקים האירי, איגוד הבנקים הבריטי וחברת "מקינזי", הותאמו לכוח הקניה בכל אחת ממדינות קבוצת ההתייחסות. הנתונים מתייחסים, כאמור, לארבעת הבנקים המובילים בכל אחת ממדינות ההתייחסות, ומושווים לנתוני חמשת הבנקים הגדולים, נכון למחצית שנת 2003.

מהנתונים שחושבו בהתאם ל"סל האירי" עולה, כי עלות סל העמלות (ביורו, מותאם לכוח הקניה) היא: בדרום אפריקה – 241; ביוון – 146; בנורבגיה – 93; בישראל – 87; בפורטוגל – 71; בפינלנד – 66; באירלנד – 43; בבלגיה – 27 ובדנמרק – 26. לפי "הסל האירי", סכום העמלות הממוצע בישראל נמוך מממוצע המדגם, העומד על 89 וגבוה בכ-16 אירו מחציון המדגם.

לפי "הסל הבריטי", עלות סל העמלות (ביורו, מותאם לכוח הקניה) היא: בדרום אפריקה – 448; ביוון – 131; בנורבגיה – 79; בישראל – 68; בפורטוגל – 65; באירלנד – 62; בפינלנד – 43; בדנמרק – 21 ובבלגיה – 11. לפי "הסל הבריטי", סכום העמלות הממוצע בישראל נמוך מממוצע המדגם, העומד על 103 אירו, וגבוה בכ-3 אירו מחציון המדגם.

על פי "סל מקינזי", עלות סל העמלות (ביורו, מותאם לכוח הקניה) היא: בדרום אפריקה – 207; בנורבגיה – 162; ביוון – 157; בישראל – 73; באירלנד – 61; בפורטוגל – 25; בדנמרק – 15 ובבלגיה – 9. לפי סל זה, סכום העמלות הממוצע בישראל נמוך מממוצע המדגם, העומד על 83 אירו, ונמצא מעל החציון, העומד על 61 אירו.

מרווחים פיננסיים: מקום טוב באמצע (2)

מהשוואה בינלאומית של המרווחים הפיננסיים עולה, כי מערכת הבנקאות בישראל נמצאת בנקודת החציון של המדגם, עם מרווח פיננסי של 2.09%, וקרובה למרווח הפיננסי הממוצע של המדגם, שהוא 2.04%.

המרווח הפיננסי של הבנק מחושב על-ידי חלוקת הרווח מפעולות המימון של הבנק (לפני הפרשה לחובות מסופקים) בממוצע סך הנכסים המניבים שלו. על-מנת לבחון את גובה המרווח הפיננסי בישראל יחסית למקובל בעולם, נערכה השוואה בינלאומית של המרווחים הפיננסיים בישראל עם אלה שבמדינות ההתייחסות. המרווח הפיננסי הגבוה ביותר בין מדינות ההתייחסות נמצא בדרום אפריקה – 2.94%; הנמוך ביותר – בדנמרק – 1.34%. באיגוד הבנקים מדגישים, כי המרווח הפיננסי הממוצע של מאה הבנקים הגדולים בארה"ב בשנים 2001-2002 עמד על 2.38%. מה שנקרא, הכל יחסי.