אודה ולא אבוש: מעולם לא נסחפתי אחר תעמולת הכזב הקנטרנית שהופצה כנגד ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, על-ידי רודפיו מן הליכוד, עם שותפיהם מן המחנה הציוני דתי, ונגרריהם מן המחנה החרדי. מעולם לא קניתי, לדוגמה, את טענת הכזב כי בנט אחראי לשידרוג ביתו ברעננה על חשבון המדינה ב-50 מיליון שקל (הסכום מנופח להחריד, גם אם נכלול בו את הוצאות המיגון פרי יוזמת השב"כ), וכי 'ממשלתו העניקה 55 מיליארד לערבים' (מדובר בהקצאה שמתפרסת על פני 10 שנים, במנות קטנות מאלה שהיקצה להם קודמו). גם הכינוי השקרי 'נוכל' נראה מגוחך להחריד כשהוא בא מפי חסידיו של אדם שהנוכלות הפוליטית הפכה לסמלו המסחרי.
