אביב טלמור, שהיה בעלי חברת השקעות יוטרייד, נדון (יום ג', 4.1.23) לארבע שנות מאסר ולקנס בסך 250,000 שקל. טלמור גנב מלקוחות חברת ההשקעות יוטרייד לפחות 77 מיליון שקל, השתמש בכספים לצרכיו-שלו, ניהל מרמה פירמידה וביצע גם עבירות של
הלבנת הון ושיבוש מהלכי משפט. השופט
חאלד כבוב (כיום בבית המשפט העליון) הרשיע את טלמור בספטמבר אשתקד והיום גזר את עונשו.
יוטרייד, בבעלותו ובניהולו של טלמור, ניהלה מסחר ממוחשב מבוסס אלגוריתם וגייסה כספים מ-600 לקוחות - כולם אנשים מן השורה ואשר חלקם הפקידו בידיה את חסכונותיהם לטווח ארוך. התביעה טענה שיוטרייד גייסה 100 מיליון שקל; כבוב קבע שהגיוס היה לפחות 77 מיליון שקל ושהחברה נותרה חייבת ללקוחותיה 12 מיליון דולר (40 מיליון שקל).
המדינה ביקשה לגזור על טלמור עשר שנות מאסר, בעוד ההגנה ביקשה להסתפק ב-20 חודשי מאסר, באומרה שטלמור פועל להחזיר למשקיעים את כספם; טלמור עצמו הביע חרטה, תוך שהוא עומד על כפירתו באישומים נגדו. כבוב קבע שמדובר בשלושה אירועים נפרדים והציב מתחמי ענישה מצטברים של שבין 46 חודשי מאסר ל-11 שנות מאסר.
כבוב עומד על ההיקף הנרחב של מעשי המרמה, התחכום בו פעל טלמור, הנזק הכבד שגרם לקורבנותיו והמניע הכלכלי שבבסיס העבירות. עוד הוא מציין את הצורך להרתיע אחרים מביצוע עבירות דומות ואת מדיניות הענישה המחייבת מאסר משמעותי. הפגיעה במשפחתו של טלמור, עברו הנקי וחלוף הזמן (העבירות בוצעו בשנים 2015-2012) מהווים שיקולים בעלי משקל מועט, מוסיף כבוב. לעומת זאת, הוא התחשב בצורה ממשית בכך שטלמור מצוי בהליכי חדלות פרעון, מכך שהביע חרטה כנה וממאמציו להחזיר לפחות מקצת מן הכסף.
החומה הסינית שלא הייתה
במרכז פסק הדין המרשיע קבע כבוב, כי לכל הלקוחות נאמר שקיימת חומה סינית בין כספי ההשקעות שלהם לבין הכספים התפעוליים של יוטרייד - בעוד בפועל טלמור והחברה עשו לצרכיהם שימוש בכספי הלקוחות. יוטרייד השתמשה באופן קבוע בכספי הלקוחות למימון הוצאותיה התפעוליות, לרכישת חברות זרות ולפרעון החובות כלפי לקוחות ותיקים מכספי לקוחות חדשים ("פירמידה" - הונאת פונזי). השימוש הזה היה פסול, הדגיש כבוב, ואין נפקות לטענות שהעלה טלמור - וגם אותן הוא דחה.
טלמור טען שהוא הסתמך על הרווחים הצפויים מן הפעילות הבינלאומית כמקור להשבת כספי הלקוחות - אך כבוב אמר שמדובר בהסתמכות בלתי סבירה ובלתי מבוססת. עוד נדחתה הטענה לפיה טלמור הסתמך על ייעוץ משפטי, במיוחד משום שלא הוכח שהוא קיבל ייעוץ שכזה על בסיס מלוא התשתית הרלוונטית ולא הוכח שהוא שגה
בתום לב. להפך: טלמור הסתיר מיועציו המשפטיים מידע מהותי בנוגע לאופן התנהלותה של יוטרייד. טלמור ידע היטב שהחברה מציגה ללקוחותיה בכזב כאילו קיימת הפרדה בין כספיהם לכספיה שלה, ולכן אינו יכול לטעון שפעל בתום לב.
כבוב הרשיע את טלמור בריבוי עבירות של גניבה בידי מורשה. הוא הרשיע אותו גם בהלבנת הון, בשל העברת הכספים הגנובים לחשבונות של יוטרייד, בניהול תיקי השקעות ללא רישיון (למרות שרשות ניירות ערך הזהירה אותו מפני כך), ובשיבוש מהלכי משפט בשל הנחיות שנתן לעובדיו להסתיר מידע בעת חקירת הרשות. את המדינה ייצגו עוה"ד יעל ענתות, ניצן וולקן ו
הדס נאמן, ואת טלמור - עוה"ד
משה שמיר ואיריס שמואלי.
