על-רקע האירועים האחרונים ברצועת עזה - מבצע "קשת בענן" ומותם של מספר אזרחים פלשתינים מאש צה"ל ברפיח - כינס (יום ה', 20.5.04) היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, דיון בלשכתו בשאלת הריסת הבתים בציר פילדלפי ברפיח.

בתום דיון שנמשך כמה שעות החליט היועץ המשפטי להנחות את מערכת הביטחון להגיש תוכנית מצומצמת יותר להרס בתים. מזוז פועל עתה כדי למזער את הסיכון המשפטי-הבינלאומי נגד ישראל. השיקול המנחה את מזוז: יש לפעול עכשיו באופן זהיר, ולהיערך לאפשרות שישראל תיתבע בבית הדין הבינלאומי בהאג. לשם כך, יש להקדים תרופה ולהטיל פיקוח צמוד על פעולות צה"ל בשטחים, גם אם יתפרש הדבר על-ידי צה"ל ומשרד ראש הממשלה כהתערבות במהלכי מלחמה.

בדיון לקחו חלק נציגי פרקליטות המדינה והפרקליטות הצבאית. על הפרק: תוכנית הצבא להרחיב את ציר פילדלפי, החוצץ בין גבול ישראל-מצרים לבין העיר ומחנה הפליטים רפיח בדרום הרצועה. התוכנית מחייבת הריסת בתים ברפיח, ולאחרונה אמר הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון, כי הצבא שוקל את הריסתם של מאות מבנים למטרה זו.

השבוע דחה בג"צ שלוש עתירות של תושבי רפיח נגד הריסת בתים בעיר. העתירות נדחו, ואולם השופטים קבעו כי צה"ל רשאי להרוס בתים ללא צורך במתן זכות שימוע לתושבים רק במקרה שצורך צבאי מיידי מחייב זאת, כמו במקרה שמתוך מבנה כזה נורית אש המסכנת את כוחות צה"ל [ראו קישורים].

הרס מתוכנן של בתים, לשם הרחבת הציר הרגיש, הוא עניין אחר לגמרי, והוא מחייב לכאורה מתן זכות שימוע לכל תושב שביתו מיועד להריסה על-ידי שלטונות הצבא. ואולם, הצבא עומד על-כך שמתן זכות שימוע לפני הריסתו של כל מבנה עשויה לסכן את הכוח המבצע את ההריסה, שכן המחבלים ברפיח, רוויית חומרי הנפץ, עלולים למלכד את המקום או לארוב לחיילים מבעוד מועד. בנוסף, לאור היקפה של התוכנית להרחבת ציר פילדלפי, מתן זכות שימוע בכל מקרה ומקרה יביא לעיכוב ניכר בביצועה.

ישראל סופגת ביקורת בינלאומית ופנימית נוקבת על הרס הבתים ברפיח, לרבות טענות כי מדובר ב"פשעי מלחמה". משתתפי הדיון הערב יתמודדו לא רק עם השאלה האם הרס מתוכנן של מאות בתים ברפיח יעמוד במבחן בג"צ, אלא גם עם סוגיית יחסו של המשפט הבינלאומי ההומניטרי לתוכנית.

ציר פילדלפי - עורק ראשי של הברחות ומנהרות

ציר פילדלפי, רצועה חולית לא סלולה שאורכה כ-9 ק"מ ורוחבה כמה עשרות מטרים, חוצץ בין רפיח המצרית ורפיח הפלשתינית ונחשב לאזור החם ביותר ברצועת עזה, בהיותו נתיב מועדף על המחבלים הפלשתינים להברחת אמצעי לחימה מעל ובעיקר מתחת לפני הקרקע. בשנת 1994, עם ביצוע הסכם אוסלו א' ("עזה ויריחו תחילה") נותרה השליטה בציר בידי ישראל. יצויין, כי גם בהתאם להסכם השלום עם מצרים אמורה השליטה בציר להישאר בידי ישראל, והעברתו לאחריות פלשתינית או אחרת מחייבת תיקון הסכם השלום.

מנתונים של צה"ל עולה, כי הציר ספג בשנים האחרונות כמחצית ממספר אירועי הפח"ע שאירעו בכל שטחי הגדה והרצועה. בשל מיקומו הבעייתי, הוקם בו מערך מיגון הכולל קיר פלדה בגובה של 9 מטרים ("קיר השיגומים") וכן מוצבים ועמדות החפורים בעומק האדמה.

המלחמה על הציר מתרחשת, למעשה, בעיקר מתחתיו. מנהרות רבות להברחת אמצעי לחימה וסמים נחשפות מתחת ל"פילדלפי", והן מהוות את עורק החיים העיקרי של פעילות הטרור בעזה. ואולם, קרבתו של הציר בנקודות מסויימות לבתי האוכלוסיה הפלשתינית - באזור רפיח - מקשה על ההגנה עליו: מחבלים מצליחים בקלות יחסית להניח מטענים לאורך הציר, להשליך רימונים ולירות טילי נ"ט על הרכבים הנוסעים בו מבתים סמוכים. הבתים, הנמצאים במרחק של מאות מטרים בודדים מהגבול עם מצרים, משמשים לעיתים כפתחי המוצא של המנהרות.

בעיקרי תוכנית ההינתקות אותה יזם ראש הממשלה, אריאל שרון, נאמר כי ישראל תפנה את הרצועה מכל ההתיישבות הקיימת כיום ותיערך מחדש מחוץ לשטח הרצועה - למעט היערכות צבאית באזור ציר פילדלפי כצורך ביטחוני חיוני. "בהמשך, תישקל האפשרות לפנות אזור זה לאור המציאות הביטחונית ובמידת שיתוף הפעולה מצד מצרים ביצירת הסדר אמין אחר", נאמר בעיקרי התוכנית. במצב כזה ישראל תהיה מוכנה לשקול אף הקמת נמל ימי ושדה תעופה ברצועה.

יש לציין, כי המצרים סירבו לקבל לידם את האחריות הביטחונית על ציר פילדלפי.