יו"ר מפלגת עבודה, שמעון פרס, נשא אחר-הצהריים (יום ה', 20.5.04) בוועידת העבודה בגני התערוכה בתל אביב נאום תקיף. פרס הודיע, כי מפלגת העבודה לא תצטרף לממשלת הליכוד, ותותיר את ביצוע פינוי ההתנחלויות לשרי הליכוד. במקביל ביקש פרס מחברי המפלגה לתמוך באיחוד המפלגה עם מפלגת העובדים - "עם אחד".

פרס מתח ביקורת על מדיניות הליכוד, וטען כי את האירועים ברפיח צריך לפתור בדרך מדינית ולא צבאית. ביקורת חריפה מתח גם על המדיניות הכלכלית שמנהיג שר האוצר, בנימין נתניהו. לדבריו, יוצר נתניהו שני עמים, האחד עשיר והשני חי בעוני מחפיר.

מייד לאחר נאומו נערכה הצבעה, וברוב גדול אושר איחוד עם אחד עם העבודה. ההסכם על כך עם "ניצי העבודה" הושג עוד קודם להצבעה, וזאת לאחר שפרס הסכים לקבל שלוש מההסתייגויות שהגישו חברי הכנסת הניצים: בנימין בן-אליעזר, אפרים סנה ומתן וילנאי. אחת מהן מגבילה את כהונתו של פרס לשנת 2005.

להלן חלקים מנאומו של פרס


"את העניין רפיח צריך לפתור בהסכמים"

מה שקורה היום ברפיח הלב כואב לנו. אני לא חושב שיש לנו טענות כלפי החיילים או כלפי צה"ל. אלה שליחים שלנו והם ממלאים את מה שהוטל עליהם. יש לנו ביקורת על השליחות שהוטל עליהם. את עניין רפיח צריך לפתור לא בתותחים, אלא בהסכמים. אפשר לפתור את הבעיה הזאת עם מצרים. מצרים רואה ברצועת עזה את החצר האחורית שלה. צריך לפתור את זה בהסכם בין המצרים לבין הפלשתינים ובפיקוח האמריקנים. אני ניהלתי שיחות עם הצדדים ולדעתי כולם מסכימים. מה שדרושה זו החלטה.

אנחנו לא שמאלנים ולא ימניים, אנחנו משרתים זה דורות את ישראל והעם היהודי בנאמנות והאחריות, ללא דמגוגיה ללא הבטחות שווא וכך יהיה גם להבא.

ביבי יוצר שני עמים - עשירים ועניים:

מה ההבדל ביניכם לבין הליכוד?

הליכוד עד עכשיו פילג את ישראל מבחינה מדינית. עכשיו הוא החליף את הפילוג המדיני בפילוג חברתי. ביבי נתניהו הולך ליצור שני עמים - עם של עשירים שלא יחסר להם דבר, ועם של עניים שיחיו בגהינום. אנחנו יוצאים נגד התוכנית המדינית שלו. מבחינה מדינית הליכוד מפוצל ולכן משותק.

אם הליכוד יכול לפנות את היישובים עכשיו, אנחנו לא נחכה שיגיע לבחירות. אם הליכוד יכול לפנות את ההתנחלויות בלעדינו שיפנה. אנחנו לא נתמוך במדיניות שאין בה תאריכים וביצועים. אנחנו לא רוצים במדיניות בעזה, אלא אם כן בטוח שכאשר נעזוב את עזה יהיה מי שימלא את מקומנו. אנחנו לא נתמוך במדיניות של סימני שאלה.

מבחינה חברתית, מדינת ישראל לא הוקמה משיקולים רווחים. אם כל הכוונה של העם יהודי לעשות רווחים הוא יכול לעשות זאת טוב יותר בארה"ב. ישראל קמה מערכים מוסריים, מסולידריות של אחד לשני, מסיוע ומהידברות. לא הכסף מאחד אותנו, אלא האחווה.

"שוללים כלכלת שוק חזירית; כאשר העבודה היתה בשלטון המשק פרח"

אנחנו לא שוללים כלכלת שוק, אנחנו שוללים כלכלת שוק חזירית שלא מתחשבת בילדים, בזקנים, במובטלים ובנצרכים, לא זה כלכלת שוק. בישראל היתה סולידריות חברתית מאז בן גוריון עד 1977 כאשר התחילו לבלבל את המשק, ורצו לעשות ממנו משק אמריקני. כל פעם שמפלגת העבודה הגיעה לשלטון המשק פרח. אנחנו רוצים חברת קשרים, לא חברת פערים. אי אפשר לתקן את המצב החברתי בלי לתקן את המצב הכלכלי, אי אפשר לתקן את המצב הכלכלי בלי לתקן את המצב המדיני. 67 מיליון דולר נבלעו באדמת השטחים, בזה יכלנו לפתח את הנגב ומערכת החינוך, הכל נשרף. עכשיו הם אומרים שלא צריך להיות שם.

אנחנו גם שונים מהמשאל הקיצוני. אנחנו לא ז'נבה ואנחנו לא משאל עם, מפני שאנחנו חושבים שכדי לנצח את הבחירות צריך לקרב את המרכז, ולא ללכת לדעות קיצוניות שמראש נתעלם ממה שהעם רוצה. אני מאמין שדרכנו זאת האחריות, דרך המלך, דרך ללא דמגוגיה, דרך של סבלנות, גם דרך של הכרעות. זוהי הדרך הנכונה ביותר.

בעיות מפלגת העבודה: המחנות ולא האידיאולוגיה

אנחנו לא מיעוט בעם, אם יש לנו בעיות זה עם ההתנהגות שלנו. הביקורת על מפלגת זה לא על תוכנה אלא על המחנות בתוכה, לא על דרכה. אחרי הועידה הזו אנחנו נצא עם עוד תוספת חשובה מאוד, עם "עם אחד". זה רצון התנועה.

היום אנחנו נצא מאוחדים ונחרצים, לעבודה.."