ארגון החמאס יפצה ב-38 מיליון שקל את בני משפחותיהם של הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, אותם חטף ורצח הארגון ביוני 2014. כך קובע סופית (31.1.23) שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, בדחותו את ערעורם של בני המשפחה על הסכום שפסק בית המשפט המחוזי בירושלים. החמאס לא התייצב לדיונים וקרוב לוודאי שלא תימצא דרך לגבות בפועל את הפיצוי.
בני המשפחות - הוריהם של הנערים, אחיהם ואחיותיהם - תבעו פיצויים עונשיים בסך 950 מיליון שקל. בית המשפט המחוזי (השופט אילן סלע) פסק לכל אחד מן ההורים 2 מיליון שקל ולכל אחד מן האחים מיליון שקל, בהתאם להלכה שקבע בית המשפט העליון בנוגע לפיצויים העונשיים לנפגעי טרור. הוא ציין, כי התובעים לא הגישו חוות דעת פסיכיאטריות על הנזק הנפשי שנגרם להם, כפי שנפסק לצורך קביעת הפיצויים, אם כי בנסיבות אירוע זה - אין ספק בדבר נזק זה.
במקביל דן סלע בתביעה נגד החמאס שהגישו בני משפחותיהם של קורבנות טרור נוספים בשנים 2018-2015, ובהם רצח סמל אלחי טהר-לב ורצח הרב נחמיה לביא. בתיק זה פסק סלע 13 מיליון שקל לחלק מן התובעים ודחה את התביעה ביחס לאלו שבעניינם לא הוגשה חוות דעת רפואית. בשני הערעורים נטען, כי יש לשנות את ההלכה בנוגע לפיצוי העונשי שיינתן לבני משפחותיהם של נפגעי טרור, אך עמית דחה טענה זו.
עמית אומר: "הפיגועים עליהם נסבים הערעורים שלפנינו זכורים היטב בקרב הציבור הישראלי, אם בשל האכזריות שבחטיפת נערים צעירים שאך ביקשו לשוב לביתם, אם בשל הכאב שבאובדן תינוק שנולד בטרם עת, אם בשל מוות כואב של חייל צעיר בזמן מילוי משימתו או אב ובעל שמצא את מותו בעת שביקש לסייע לאחרים. כל ילד וילדה, נער ונערה, איש ואישה שנלקחים מן העולם בנסיבות כה כואבות פוערים פצע עמוק ומדמם בלב יקיריהם.
"ליבנו עם המערערים, אך עם זאת, ההליך המשפטי אינו תרופה לכל מכאוב, ו'תרגום' עוצמת הכאב לפיצוי כספי נעשה על-פי שיטתנו המשפטית ולא על-פי שיטות משפט זרות. דומה כי עתירתם של המערערים לפסוק לזכותם סך של כחצי מיליארד שקל (בכל אחת מהתביעות), מבוססת על סכומים הנהוגים בארה"ב, אך סכום הפיצוי הכולל שנפסק לזכות המערערים (51 מיליון שקל) הוא גבוה ביותר באמות מידה של תיקי נזיקין בישראל".
"החומרה אינה ניתנת לכימות כספי"
עמית מציין, כי המערערים טענו שיש להעמיד את הפיצוי העונשי ה"סטנדרטי" על 10 מיליון שקל - לעומת 3 מיליון שקל כסכום מירבי שקבע בעבר בית המשפט העליון. הוא אומר כי טענות אלו כבר הועלו ונדחו בפסקי הדין המנחים ואין צורך לשוב ולהידרש להם כעת. טענה נוספת של משפחות הנערים הייתה, שיש להטיל פיצוי גבוה יותר על חוסאם קוואסמה, שהיה ממארגני החטיפה והרצח ומרצה שלושה מאסרי עולם, בשל אחריותו הישירה. עמית משיב, כי שקל להיענות לבקשה, אך החליט להימנע מכך בשל הצורך לשמור על אחידות בפסיקה.
עמית מוסיף: "ייסורי הנפש והסבל שהיו מנת חלקם של משפחות הנערים החטופים גדולים מכפי שניתן לתאר. אך כאמור, חומרתו של פיגוע על תוצאותיו הקשות אינה ניתנת לכימות או לפיצוי כספי. כל שמבוקש, אפוא, בקביעת הפיצויים העונשיים הוא לתת ביטוי, ולו במידה כלשהי, לחומרת מעשיהם הנפשעים של הנתבעים - אף אם מובן כי אין סכום אשר יבטא זאת".
עמית קיבל חלקית את ערעורם של בני משפחות הנפגעים בפיגועים האחרים והורה להחזיר את התיק למחוזי, כדי שמי שתביעותיהם נדחו - יוכלו להגיש חוות דעת רפואית. השופטת דפנה ברק-ארז ו
רות רונן הסכימו עם עמית. את המערערים ייצגו עוה"ד ניצנה דרשן-לייטנר, אברהם סגל ואברהם גז; החמאס לא התייצב לדיון.
