בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ביום ה' האחרון (27.5.04) את בקשתם של שבעה מנויי כבלים חובבי ספורט, לאשר תביעה ייצוגית נגד חברות הכבלים מת"ב, תבל וערוצי זהב - שהתאגדו בינתיים לחברת כבלים אחת - "הוט", בשל ריקון ערוץ הספורט הוותיק (ספורט 5) מתכנים איכותיים לטובת אחיו הצעיר 'ספורט 5+', המסופק למנויים תמורת תשלום נפרד.
בכתב התביעה, שהוגש ב-3 בדצמבר 2002, טענו התובעים, באמצעות עורכי הדין איתן ארז ויואב בן-פורת, כי מאז דצמבר 2001 העבירו חברות הכבלים והלווין תכנים רבים מערוץ 5, לערוץ 5+ שהצפייה בו כרוכה, כאמור, בתוספת תשלום, וזאת בניגוד לתנאי הרשיון של חברות הכבלים והלווין.
לטענת התובעים, חברות הכבלים והלווין "רוקנו מתוכן את ערוץ 5, אשר משדר כיום בעיקר ענפי ספורט איזוטריים או שאינם מעניינים את הקהל הישראלי, לרבות רוגבי, בייסבול, החלקה על קרח, התעמלות אמנותית ושיט מפרשיות". סכום התביעה הייצוגית הועמד על-ידי התובעים על לא פחות מ-428,400,000 ש"ח (!).
את הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית השתיתו התובעים על סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, האוסר הטעייה של הצרכן בכל עניין מהותי בעסקה, ועל הוראה מיוחדת בחוק, המאפשרת הגשת תביעות ייצוגיות על-ידי צרכן או על-ידי המועצה לצרכנות בגין עוולה לפי החוק. לחילופין, טענו התובעים, יש לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית בהתבסס על תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, ששימשה כמקור המשפטי להגשת תביעות ייצוגיות בימים שלפני הכללת נושא התביעה הייצוגית בחוקים ספציפיים.
השופטת דרורה פלפל, שדנה בבקשה, מתחה ביקורת על התנהגותן של חברות הכבלים. "ברמה העקרונית", כתבה בהחלטה, "נראה לי כי הצדק עם המבקשים. אם המדובר בטיב, במהות או במרכיבים המשנים את איכות התכנים, אזי הדבר משפיע ישירות על המוצר הסופי המסופק ללקוחות, ולכן יש בכך משום הטעיה ברוח חוק הגנת הצרכן... טיב המוצר, בהחלט עשוי להיות מוגדר כשידורי חו"ל מרכזיים של נבחרות מוכרות ולא זניחות, בעיקר בתחום האהוב כנראה על מרבית הצופים והוא משחקי כדורגל וכדורסל. המינון, שהוא המרכיב, אמור להימדד ברמה העקרונית (עם אפשרות סטייה קלה) עובר ליום חתימת הסכם השירות".
"מהראיות", הוסיפה פלפל, "עלה כי משחקי ספורט 'מקומיים' של ליגות נמוכות רצויים כמובן, ברם עד כמה שיהיו דרמטיים וטובים מבחינת המשחקים, הם אינם נחשבים משחקים של השורה הראשונה לגבי אותם צרכנים הרוכשים את מוצרי הספורט הללו; הם מתקבלים כחלק מטיב המוצר בלבד, ולא החלק המרכזי שבו".
עם זאת, קבעה פלפל, הפרת החוזה בינן לבין המנויים בידי חברות הכבלים אירעה אחרי כריתתו. הפסיקה הקיימת, ציינה, תביעה ייצוגית בנוגע להטעיה מתייחסת למצב הטרום חוזי, ובמקרה זה - להטעיה שאירעה לפני כריתת החוזה, שהוא "חוזה שירות ארוך טווח", בין החברות למנויים. לפיכך קובעת פלפל, כי על אף חוסר הנחת מהתנהגות חברות הכבלים, לא מאפשר המצב המשפטי הקיים לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית מכוח חוק הגנת הצרכן.
פלפל ביקרה בהחלטתה את המצב הקיים וקראה לשנותו. "אני מנצלת הזדמנות זו ופונה למחוקק, שיתקן את החוק לענין תובענות יצוגיות, ויאפשר במסגרת הגנת הצרכן לעשות שימוש במכשיר חשוב זה לענין חוזי שירות ארוכי טווח", כתבה.
השופטת שללה גם את האפשרות לעשות שימוש בתקנה 29 לאישור תביעה ייצוגית בנסיבות המקרה. פלפל קובעת, כי תקנה 29 אינה "פתח מילוט" לתובע שלא הצליח להוכיח את התקיימות התנאים לאישור תביעה ייצוגית הקבועים בחוק שמכוחו הוא תובע. במקרה זה, אין ביכולתם של התובעים לזכות באישור לתביעה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן, ולכן נסתם הגולל על הכרה בתביעה כתביעה ייצוגית גם מכוח תקנה 29.
משמעות ההחלטה היא ששבעת התובעים לא יוכלו לנהל את תביעתם בשמם של כל צרכני ערוץ הספורט שנפגעו כתוצאה מפעולות חברות הכבלים. עם זאת, התביעה לא נדחתה, והיא תוכל להמשיך ולהתנהל כתביעה שבין השבעה לבין חברות הכבלים, אם התובעים ירצו בכך. הדלת פתוחה בפני כל צרכן שנפגע מהתנהגות חברות הכבלים לתבוע אותן בעצמו, על אף שהסיכוי שתביעות רבות כאלה יוגשו אינו גבוה בהתחשב בנזק הקטן יחסית שנגרם לכל צרכן בנפרד, ובעלויות הכרוכות בהגשת התביעה.
בש"א 21736/02, במסגרת ת.א. 2474/02 רותם תומר ואח' נ' מת"ב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ ואח'
