כוונת שיתוף של בני זוג בנכס ספציפי יכולה לגבור בנסיבות מסוימות על הסכם הממון ביניהם, קל וחומר - כאשר לא קיים הסכם ממון שאושר כדין. כך סבור (29.6.23) שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, בהסכמת השופטים דפנה ברק-ארז ו
יוסף אלרון.
עמית אומר: "מבלי לטעת מסמרות, אעיר כי כשלעצמי, אני סבור שטענות בעניין כוונת שיתוף ספציפי יכולות בנסיבות מסוימות לגבור על הסכם ממון שלא אושר שבני זוג ערכו עובר לנישואים... עריכת ההסכם על-ידי הצדדים עשויה להוות אינדיקציה המעידה על כוונת הצדדים להפריד את רכושם, אולם, לטעמי, אין בכך כדי לשלול באופן גורף כוונת שיתוף ספציפי בכל מקרה שבו הצדדים ערכו הסכם, קל וחומר במקרים שבהם ההסכם לא אושר או שאינו תקף, בחלוף שנים רבות מעת כריתתו, ובמיוחד מקום שהתנהגות הצדדים לאורך השנים יכולה להתפרש כשינוי ההסכם מכוח התנהגות. כל מקרה ונסיבותיו".
עמית מעיר זאת במסגרת דחייה על הסף של עתירה לבג"ץ נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול במחלוקת בין בני זוג לשעבר על בית בנווה אילן. השניים התחתנו בשנת 2004 וחתמו על הסכם ממון, לפיו הנכסים והזכויות שלהם ערב הנישואין יהיו בבעלותם הבלעדית. עוד נקבע, כי נכסים שירכשו במהלך הנישואין יהיו בבעלות שווה וכי יבקשו מבית המשפט למשפחה לאשר את ההסכם.
בשנת 2005 רכשו בני הזוג מגרש בנווה אילן, הקימו עליו בית והתגוררו בו עם ילדיהם. הם התגרשו בשנת 2020: האישה ביקשה לבטל את הסכם הממון, ואילו הגבר טען שהבית שייך רק לו, שכן הוא מימן אותו לבדו. בית הדין הרבני האיזורי קבע שההסכם בתוקף למרות שלא אושר בידי בית המשפט, שכן בני הזוג נהגו לפיו לאורך השנים. לגבי הנכס שבמחלוקת נקבע, כי המגרש שייך רק לגבר, ואילו הבית שייך לשניהם בשווה. בית הדין התיר לגבר לרכוש את חלקה של האישה והוא הודיע שבדעתו לעשות זאת.
בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורה של האישה, ועמית קובע שאין המדובר במקרה נדיר המצדיק התערבות של בג"ץ בפסיקת בית הדין הדתי. טענותיה של האישה הן ערעוריות במהותן, ואילו הסוגיות המשפטיות כבר זכו למענה בפסיקת בית המשפט העליון. עמית מציין, כי הוגשה בג"ץ חוות דעת לפיה שווי הבית הוא 7 מיליון שקל, מתוכם 4.5 מיליון שקל שהם שווי המגרש. את האישה ייצג עו"ד מתן גוטמן, את הגבר ייצג עו"ד אלרן שפירא בר-אור, ואת בית הדין הרבני - עו"ד שמואל רוזנטל.
