בג"ץ אשרר את תקנות הגבלת המסחר בפרוות

שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, דחה (24.7.23) את עתירתו של סוחר הפרוות יאיר גרינבלט נגד התקנות האוסרות לסחור בפרוות לצורכי הלבשה ופנאי, ומתירות את המסחר בעיקר לצורכי דת (שטריימלים) ומחקר מדעי. התקנות נחתמו ביוני 2021 בידי השרה דאז להגנת הסביבה, גילה גמליאל, ארבעה ימים לפני שסיימה את תפקידה עם הקמת ממשלתו של יאיר לפיד.

גרינבלט טען, כי גמליאל לא הייתה רשאית לחתום על התקנות באותו מועד, כאשר היה ברור שכהונתה מסתיימת. סולברג מסכים שניתן היה לדחות את החתימה עד כניסת השרה החדשה (תמר זנדברג), אך קובע שאין בכך כדי להביא לביטולן. הכנת התקנות נמשכה חודשים ארוכים, זמן רב לפני הקדמת הבחירות לכנסת ה-24; משמעותן הכלכלית הייתה רק כמה מיליוני שקלים; 99% מ-600 תגובות הציבור לטיוטת התקנות הביעו תמיכה בהן; כניסתן לתוקף הייתה חצי שנה מאוחר יותר; זנדברג יכלה לבטל אותן, אך היא הצהירה על הסכמתה עימן.

טענותיו העיקריות של גרינבלט היו במישור החוקתי. לשיטתו, התקנות פגעו בצורה בלתי מידתית בזכותו לקניין, משום שמנעו ממנו למכור את מלאי הפרוות שהיה ברשותו. על כך משיב סולברג בציינו, כי הסוחרים יכלו למכור את המלאי שהיה ברשותם כחוק, וכי כאמור התקנות נכנסו לתוקף בעיכוב של חצי שנה. עוד מעיר סולברג, כי ייתכן שערך הפרוות דווקא עלה משום שעתיד היה להיווצר מחסור בהן.

"העותר מעמיס על גבו השפוף של התיקון מיני הפליות לרוב", מציין סולברג, ועובר לדון בטענתו של גרינבלט לפגיעה בשוויון - על סוחרי הפרוות נאסר למכור אותן, בעוד חרדים יכולים להמשיך לרכוש שטריימלים מסוחרים מתאימים. סולברג אומר כי גרינבלט לא הוכיח שיש קבוצה שלבישת פרוות מהווה סמל השתייכות אליה, ולכן אין מדובר בפגיעה בשוויון מול החרדים. לכן, קבוצת השוויון הרלוונטית היא סוחרי הפרוות. בהקשר זה, גרינבלט לא הוכיח שמדובר בשתי קבוצות סוחרים נפרדות (ללבוש ולחרדים), גרינבלט ודומיו יכולים למכור שטריימלים, ובעיקר - אין המדובר באפליה פסולה.

פגיעה בשולי חופש העיסוק

סולברג מסכים שהתקנות פוגעות בחופש העיסוק של גרינבלט, אך זוהי פגיעה בשולי הזכות שכן סוחרי הפרוות יכולים להמשיך במשלח ידם בהתאם למגבלות הקבועות בתקנות. גם גרינבלט עצמו לא טען שמקצוע הפרוונות כולל רק סחר לצורכי לבוש ואופנה, ולכן התקנות לא שוללות באופן מוחלט את העיסוק בו. לבסוף אומר סולברג, כי גרינבלט לא הוכיח שניתן היה להגן על חיות הבר - שזו מטרת התקנות - באותה יעילות בדרך שתפגע פחות בסוחרי הפרוות.

"למרות שהיקפי המסחר בישראל בפרוות אינם כה גבוהים, הרי שעדיין נודעת לתיקון תועלת חברתית ממשית - הפחתת הסבל, ולוּ באופן חלקי, של בעלי חיים; צמצום הניצול של חיות בר לצרכי מסחר ופנאי, שאינם נתפסים בעיני מחוקק המשנה כאינטרסים חיוניים; שידור מסר חינוכי של חמלה ורחמנות כלפי בעלי חיים, תוך הסתייגות מניצולם להפקת רווח כלכלי", אומר סולברג. "תועלת זו עולה על הפגיעה המוגבלת בזכות לחופש העיסוק של סוחרי הפרוות".

גרינבלט חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. השופטים דוד מינץ ויעל וילנר הסכימו עם סולברג. את גרינבלט ייצגו עוה"ד אביטל קליין וגרגורי קרומצ'ני, ואת המדינה - עוה"ד אודי איתן ויובל שפיצר.