לא היה כל פגם בישיבה שקיימו השופטים במשפטו של
בנימין נתניהו עם נציגי התביעה וההגנה בחודש יוני, ובה אמרו שהתביעה תתקשה להוכיח את אישום השוחד בתיק 4000. כך קובע (2.8.23) נציב התלונות על שופטים, השופט בדימוס
אורי שהם. הוא דחה את תלונתו של עו"ד
עמירם גיל, אשר טען שהשופטים גיבשו דעה מוקדמת על תוצאות ההליך וכי הם נרתעים מהמשך ניהולו.
שהם מקבל במלואה את תגובתם לתלונה של השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ו
עודד שחם. הם ציינו, כי הפגישה התקיימה לאחר שנשמעו העדים המרכזיים בתיק 4000 והוצגו אלפי מוצגים, וכך התגבשה "תשתית לכאורית של ממש, העומדת ביסוד הדברים שנאמרו בישיבה". לכן, אין המדובר בדעה קדומה, אלא בעמדה לכאורית המבוססת על הראיות והערכה ראשונית של התמונה העולה מהם - כפי ששופטים עושים ורשאים לעשות.
הדבר נכון במיוחד בהליך ארוך ומורכב שכזה, אשר חלק ניכר מן המשאבים המושקעים בו מופנים לעבירת השוחד - הוסיפו השופטים. לדבריהם, "לכל אורך ניהולו של התיק הם מקפידים על איפוק ועל ניטרליות. הם נזהרים מהתבטאויות הנוגעות להערכת עדות או ראייה המובאת בפניהם, וזאת גם נוכח רגישותו הממשית של ההליך. בה בעת, הם סברו, לאחר שיקול דעת והתלבטות לא מעטים, כי
בצומת הנוכחית ראוי לחלוק עם הצדדים את הערכתם את מצב התיק ביחס לעבירת השוחד שבאישום הראשון, ובעניין זה בלבד".
פרידמן-פלדמן, בר-עם ושחם גם הסבירו את דבריה של פרידמן-פלדמן בסיום הישיבה, ולפיהם "צוין הצורך בסיום המשפט, לטובת העניין והמדינה". לדבריהם, "הדברים נאמרו ללא קשר לאופן סיום המשפט ולא קשר לתוצאת המשפט, והם לא נאמרו ביחס להסדר טיעון. כוונת הדברים גם לא הייתה לעסוק בדיון ציבורי או פוליטי. הדברים כוונו אך לצורך לסיים את המשפט", בשל המשאבים העצומים המושקעים בו והאינטרס הציבורי שבסיומו בתוך פרק זמן סביר.
שהם מזכיר, כי עמדתה של הנציבות מימים ימימה היא, "כי בית המשפט רשאי להציג לצדדים את הסיכונים והסיכויים שבתיק הנדון בפניו, בשים לב לשלב שבו נמצא ההליך, וכל עוד אין הוא קובע מסמרות אלא משמיע את דבריו בזהירות ותוך הסתייגות כי בהבעת דעתו אין משום קביעה סופית ונחרצת". לכן, לא היה כל פגם בניהול הדיון - לא בעצם קיומו ולא בצורת עריכתו הבלתי-פורמלית. הוא גם אומר כי טוב עשו השופטים כאשר פרסמו את עיקרי הדברים, כדי למנוע פרסומים מוטעים ושימוש לרעה בדברים.
