"אנו נמצאים על הגבול הדק שבין הסכם חוקי להסכם הנוגד את תקנת הציבור" - קבעה הבוררות עו"ד שושי לונדנר, בהתייחסה להסכם שכר טירחה שערך עו"ד
אליעד שרגא (יו"ר התנועה לאיכות השלטון) עם לקוחה שאותה מגדירה לונדנר "אישה פשוטה וקשת יום". לונדנר קיבלה את רוב תביעתו של שרגא נגד הלקוחה, שוש כהן, אך תוך ביקורת חריפה על התנהלותו. הפרשה נחשפה (21.8.23) בידי גיא פלג בחדשות 12, ו-News1 מביא את הפרטים המרכזיים והמסמכים העיקריים.
שרגא היה עורך דינו של
חיים כהן, אחיה הערירי של שוש כהן, שנפטר בשנת 2016. יורשיו היו אחותו ושלושת ילדיו של אחיו המנוח. שוש הכירה את שרגא דרך אחיה ולפיכך שכרה אותו לטפל בדרישותיה לגבי הירושה. העיזבון היה 8.5 מיליון שקל, מחציתם בבית שעמד למכירה, ומסכום זה קוזזו חובות ב-2 מיליון שקל. לדברי שוש, לדעתה היא הייתה זכאית למלוא הירושה, אך בהליך גישור הסכימה להסתפק ב-65% - דהיינו רק 15% יותר ממה שהייתה מקבלת בכל מקרה.
שרגא תבע מכהן 1.55 מיליון שקל, בטענה שזהו הסכום המגיע לו הן תמורת השעות שהשקיע בתיק והן כבונוס מוסכם על החלק בעיזבון שקיבלה מעבר למחצית שכאמור הייתה מובטחת לה. לונדנר מציינת, כי רק לאחר סיום הבוררות הסתבר, כי כהן שילמה לשרגא 372,000 שקל תמורת 507 שעות (דהיינו 740 שקל לשעה) וכי הוא קיבל עוד 192,000 שקל ככונס נכסים של הבית - ולפיכך סכום התביעה הנכון הוא 1.18 מיליון שקל ונותרה לדיון רק שאלת הבונוס. News1 מעיר, כי מנוסח הפסק עולה, כי תביעתו של שרגא הייתה מנופחת תוך שהוא מסתיר שכבר קיבל מאות אלפי שקלים.
יקבל תשלום רק כי היורשת הודתה
לונדנר פותחת את חלק ההכרעה שבפסק הבוררות באמירה המודפסת בהבלטה: "במהלך הבוררות התחוור קיומו של פער ניכר בין התובע, שהינו אחד מבכירי הפרקליטים בישראל, לבין הנתבעת שהינה אישה פשוטה וקשת יום, אשר שמה את יהבה ואמונהּ בתובע, הן כפרקליט והן בהיותו איש אמונו של אחיה המנוח".
לונדנר דוחה את טענתו של שרגא, לפיה הוא זכאי לבונוס של 20% על כל חלקה של שוש בירושה, ואומרת שלשון ההסכם ברורה: מדובר בבונוס על החלק העודף על המחצית שהגיעה לה לפי החוק. אם שרגא היה סבור שהוא זכאי לתשלום גם על החלק המגיע ממילא, היה עליו לכתוב זאת במפורש בהסכם עם כהן, "שכן מדובר בדרישה חריגה לתשלום שכר טירחה חריג". עם זאת, לונדנר קבעה שעל כהן לשלם לשרגא 800,000 שקל מתוך שווי ביתו של אחיה, שכן היא הסכימה לכך בכתב. מסכום זה קיזזה לונדנר 200,000 שקל, שכן כהן הייתה דיירת מוגנת באותו בית וזה היה חלקה בו אם הוא היה מושכר.
לדברי לונדנר, שרגא לא השיב - גם בסיכומיו - לטענתה של כהן לפיה ההסכם עליו החתים אותה הוא בלתי חוקי ונוגד את תקנת הציבור. היא קיבלה את טענתה של כהן, לפיה שרגא התעקש להתמנות למנהל עזבונו של אחיה אך ורק כדי לקבל שכר טירחה. שרגא קיבל שכר משולש: לפי שעות, כמנהל עיזבון ודרש בונוס. הבנק, שהבית היה משועבד לטובתו, יכול היה למכור אותו והנטל הכספי על כהן היה נמוך בהרבה, מוסיפה לונדנר.
"אינני מקבלת את גרסת התובע, כאילו הוא כגרסתו 'התאבד' בשביל הנתבעת על-מנת להשיא לה מחיר גבוה יותר במכירת הנכס", אומרת לונדנר. "עורך דין שעושה עבודתו אינו מתאבד, ובנוסף הוכח, כי לתובע היה אינטרס מובהק גם בהגדלת שכרו". היא גם מציינת, כי למרות דרישתה של כהן - שרגא מסר לה וכלל בתביעה דוח חלקי בלבד על שעות עבודתו, ולכן לא ניתן לדעת האם היו שעות מיותרות שיש לקזז משכרו.
לונדנר עומדת בהרחבה על חובת הגילוי של עורך דין מול לקוחו, כולל כל הפרטים הרלוונטיים להתקשרות, המצב המשפטי וסיכויי הזכייה. כאשר אין ללקוח מידע על כמות העבודה ויכולת לפקח עליה, אין לו ברירה אלא להאמין שעורך הדין ידאג לאינטרסים הכלכליים שלו כשם שהוא דואג לאינטרסים המשפטיים, ויבצע רק את העבודה ההכרחית ובמינימום זמן. "אני קובעת כי התובע לא עמד בחובותיו כמפורט לעיל", כותבת לונדנר בהדגשה. היא מפרטת את חובות הגילוי בהם לא עמד שרגא, במיוחד לנוכח הפער העצום בינו לבין כהן, ומכאן המסקנה ש"אנו נמצאים על הגבול הדק שבין הסכם חוקי לבין הסכם הנוגד את תקנת הציבור". לדבריה, אלמלא הודתה כהן בכתב בכך ששרגא זכאי לבונוס, היא הייתה שוקלת לבטל את ההסכם.
מטיח מילים קשות בלקוחה
כהן מבקשת מבית משפט השלום בתל אביב לבטל את הפסק או להחזירו ללונדנר. לדבריה, לא היה מקום לחייב אותה בתשלום הבונוס לאור קביעותיה הקשות של לונדנר; הפסק אינו מתייחס לטענתה לפיה שרגא גרם לה נזק של 150,000 שקל ביצירת חוב ארנונה; ויש להפחית מהתשלום את 200,000 השקלים שקיבל שרגא כמנהל העיזבון. שרגא מבקש מבית המשפט לאשר את הפסק, באומרו שהוא מנומק היטב והתקבל לאחר דיון ממצה; שרגא אף מטיח מילים קשות בכהן.
שרגא ביקש לקיים את הדיון בתיק בדלתיים סגורות ולהוציא צו איסור פרסום, בנימוק שהבוררות הייתה סודית ושהתיק כולל נתונים מסחריים שלו. השופטת
נאוה ברוורמן דחתה בחודש מאי את הבקשה: שרגא לא הצביע על סודות מסחריים ועקרון פומביות הדיון של ההליך המשפטי גובר על הסודיות שחלה רק על הבוררות.
בתחילת חודש יולי ביקש שרגא מברוורמן שתעביר את התיק לשופט אחר. הנימוק: היא רעייתו של מזכיר הממשלה, צחי ברוורמן, וקיימות עתירות נגדו של התנועה לאיכות השלטון. שרגא נימק את עיכוב הבקשה בכך שקיווה שהתיק יסתיים בפשרה, אך לא כך היה. ברוורמן דחתה על הסף בקשה זו: "הזכות לשבת בדין הינה חובה, ואין זה בסמכותי להעביר הליך לשופט אחר, כ'תוכנית כבקשתך'. ככל שהמבקש סבור שמותב זה מנוע לדון בהליך זה, שיתכבד ויגיש בקשה מתאימה, שתיבחן על-פי אמות המידה הקבועות בדין ובפסיקה". הדיון בתיק קבוע בפני ברוורמן לאמצע חודש ספטמבר ושרגא לא ביקש ממנה לפסול את עצמה.
