סליק מהתקופה הרומית נחשף במערה בשמורת עין גדי

ממצא סנסציוני במדבר יהודה: סליק של ארבע חרבות רומיות וראש כידון מלפני כ-1900 שנה, התגלה בגומחה נסתרת במערה בשמורת הטבע עין גדי, כשהממצאים במצב השתמרות מעולה. נראה, כי כלי הנשק הוסלקו ע"י מורדים יהודיים שהסתתרו במערות לאחר שנלקחו כשלל מלחמה מהצבא הרומי. "למצוא חרב אחת כזו זה נדיר, אז ארבע? זה חלום. שפשפנו את העיניים כדי להאמין", אומרים החוקרים.

הבוקר, במסיבת עיתונאים שהתקיימה בירושלים, בהשתתפות מנהל רשות העתיקות אלי אסקוזידו והחוקרים, הוצגו כלי הנשק הנדירים לראשונה. זאת, כחלק מהשקת הספר New Studies in the Archaeology of the Judean Desert: Collected Papers העוסק בחידושים הארכיאולוגיים שהתגלו בסקר מדבר יהודה.

כלי הנשק נתגלו במערה קטנה ונסתרת הממוקמת באזור מצוקי מבודד וקשה לגישה מצפון לעין גדי, בתחום שמורת עין גדי שבניהול רשות הטבע והגנים. במערה זו נתגלו לפני כ-50 שנים שרידי כתובת עברית מקוטעת הכתובה בדיו על גבי נטיף, בכתב העברי הקדום האופייני לימי בית המקדש הראשון.

לאחרונה, פקדו את המערה ד"ר אסף גייער מהחוג לארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל, הגאולוג בועז לנגפורד מהמכון למדעי כדור-הארץ והמרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית בירושלים ושי הלוי, צלם רשות העתיקות. מטרתם הייתה לצלם את הכתובת העברית שעל גבי הנטיף בצילום מולטיספקטרלי, המאפשר לפענח חלקים נוספים של הכתובת שאינם נראים לעין. תוך כדי סיורם במפלס העליון של המערה, מצא ד"ר גייער בתוך כוך עמוק וצר ראש כידון (פילום רומי -כידון הטלה; Pilum) במצב השתמרות יוצא דופן. בכוך סמוך איתר גייער חתיכות עץ מעובד שהתבררו לאחר מכן כחלק מנדני החרבות.

החוקרים דיווחו על תגלית זו לצוות הסקר הארכיאולוגי של רשות העתיקות המנהל בימים אלו פרויקט מדעי שיטתי במערות מדבר יהודה. כחלק מסקר זה, המתקיים ביוזמת רשות העתיקות ובשיתוף עם משרד המורשת וקמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי, תועדו בשש השנים האחרונות מאות מערות במדבר יהודה ונערכו 24 חפירות ארכיאולוגיות במערות נבחרות, שמטרתם הצלת השרידים הארכיאולוגיים הייחודיים - המשתמרים במדבר יהודה, מפני שוד עתיקות.

אנשי צוות סקר מערות מדבר יהודה - יחד עם ד"ר גייער ובועז לנגפורד, הגיעו אל המערה בשנית וערכו סקר מדוקדק בכל סדקיה. במהלך פעילות זו, בכוך הנוסף, במפלס העליון והנסתר של המערה, בתוך סדק צר ועמוק המצוי בין שני נטיפים, נדהמו החוקרים לגלות "אוצר" יוצא דופן - הסלקה של ארבע חרבות רומיות. החרבות השתמרו בצורה מעולה, שלוש מהן נמצאו בעוד להב הברזל שלהן מצוי בתוך נדנים מעץ. בתוך הכוך נמצאו גם חלקי רצועות עור וחפצי מתכת ועץ שהיו שייכים למכלול החרבות. לחרבות ידיות אחיזה מעוצבות, עשויות עץ או מתכת. אורך להב שלוש מהחרבות כ 60-65 ס"מ נתון המאפשר לזהותן כ'ספתות' רומיות (Roman Spatha) וחרב נוספת קצרה יותר, שאורך להבה כ-45 ס"מ, זוהתה עם טיפוס ה-Ring Pommel Sword. החרבות הוצאו בזהירות מהסדק והועברו תוך זמן קצר לטיפול ושימור בתנאי בקרה אקלימית במעבדות רשות העתיקות. בבדיקה ראשונית של המכלול, מסתבר כי מדובר בחרבות תקניות אשר היו בשימוש חיילי הצבא שהוצבו בארץ ישראל בתקופה הרומית.

"הסלקת החרבות וראש הכידון בתוך סדקים עמוקים במערה מבודדת מצפון לעין גדי, מרמזת כי כלי הנשק נלקחו כשלל מידי חיילים רומיים או משדה הקרב והוסתרו במכוון על-ידי מורדים יהודיים לצורך שימוש חוזר", אומר ד"ר איתן קליין, ממנהלי פרויקט סקר מדבר יהודה. "סביר שהמורדים לא רצו להיתפס כשכלי הנשק עליהם, במפגש עם השלטונות הרומיים". אנחנו רק בתחילת המחקר של המערה ומכלול כלי הנשק שנתגלה בה, ומטרתנו לנסות ולברר מי היו בעלי החרבות, היכן הן יוצרו ומתי, וכן על-ידי מי. ננסה להבין מהו האירוע ההיסטורי שבעקבותיו הוסלקו כלי הנשק במערה, ואם אכן היה זה במהלך מרד בר כוכבא, שהתרחש בשנים 132-135 לספירה."

עם גילוי החרבות, הוחלט לקיים במערה חפירה ארכיאולוגית מסודרת מטעם רשות העתיקות בניהול החוקרים אוריה עמיחי, חגי המר, ד"ר איתן קליין ואמיר גנור. המערה נחפרה במלואה, ונתגלו בה ממצאים מהתקופה הכלקוליתית (לפני כ-6,000 שנה) ומהתקופה הרומית (לפני כ-2,000 שנה). למרגלות פתח המערה נמצא מטבע ברונזה מימי מרד בר-כוכבא - אולי רמז לפרק הזמן בו שימשה המערה כסליק.

מדובר בתגלית מצמררת ומרגשת, נגיעה ברגע בזמן", אמר אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות. "לא כולם יודעים שבשל תנאי האקלים היבשים, משתמרים במדבר ממצאים שלא שרדו במקומות אחרים בארץ. זוהי קפסולת זמן ייחודית, שבה מתגלים, בין השאר, קטעי מגילה, מטבעות מהמרד היהודי, סנדלי עור, ועכשיו - למרבה ההתרגשות, חרבות חדות כתער בתוך נדן, שכאילו הוסלקו היום".

מאמר ראשון על החרבות מפורסם בספר New Studies in the Archaeology of the Judean Desert: Collected Papers, שיושק הערב בירושלים. כותבי המאמר: ד"ר איתן קליין מרשות העתיקות, ד"ר אסף גייער מהחוג לארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל, אמיר גנור, חגי המר, אוריה עמיחי ושי הלוי מרשות העתיקות, בועז לנגפורד מהמכון למדעי כדור-הארץ והמרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית בירושלים וד"ר גיא שטיבל מהחוג לארכיאולוגיה באונ' ת"א.