הרצל בן-חיים יפצה ב-250,000 שקל צעירה בה ניסה לסרסר לזנות בשנת 2014, כאשר הייתה בת 18. כך קובעת (1.9.23) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אירית קלמן-ברום.
הצעירה יצרה קשר עם בנו של בן-חיים, הגיעה לביתו וקיימה יחסי מין עימו ועם חברו. לאחר מכן היא קיימה יחסים עם בן-חיים (שהיה אז בן 50) וטענה שהוא אנס אותה. לדבריה, בן-חיים גם ניסה להדיח אותה לזנות ולשכנע אותה לקיים יחסי מין עם חברו. בן-חיים טען שהיחסים עימו היו בהסכמה, וכי הציע לצעירה עבודה כמזכירה במשרד התיווך של חברו.
המשטרה סגרה את התיק נגד בן-חיים, אך קלמן-ברום מזכירה שהדבר אינו מונע הליך אזרחי [בו רמת ההוכחה הדרושה היא 51% בלבד]. עוד אומרת קלמן-ברום, כי אין לזקוף לחובתה של הצעירה את העובדה שהגישה את התביעה רק בשנת 2021, שכן ידוע שקורבנות עבירות מין עשויים להשתהות במשך שנים. עם זאת, קלמן-ברום לא קיבלה את הטענה שבן-חיים אנס את הקטינה:
"לאחר שבחנתי בזהירות רבה את מכלול הנסיבות והעדויות תוך מתן הבכורה לעדות התובעת, תוך הכרה בכך שהתביעה מבוססת באופן טבעי בעיקר על עדותה הישירה היחידה, ולאחר התלבטות רבה, אומר בלב כבד, תוך הסתייגות כבדה המעשים שנעשו, כי לא שוכנעתי שבמקרה זה הוכח יסוד אי-ההסכמה מצד התובעת במידה הנדרשת במשפט אזרחי... ממסכת האירועים והעדויות עולה כי לא הייתה לנתבע אינדיקציה להיעדר רצונה או לחוסר הסכמתה לקיום יחסי המין", וגם פער הגילאים העצום ביניהם אינו מהווה הוכחה לאי-הסכמתה.
"משרה פקידותית" ב-01:00 לפנות בוקר
שונים הדברים לגבי הניסיון לסרסר בצעירה, ממשיכה קלמן-ברום. היא קיבלה במלואה את גרסתה של הצעירה, ולעומת זאת מצאה שגרסתו של בן-חיים כללה חצאי אמיתות בלבד והיא חסרת היגיון. אין זה סביר שהוא יתקשר לחברו ב-01:00 לפנות בוקר, כאשר הצעירה לבושה בביגוד מינימלי, ויציע לו להעסיק אותה כמזכירה. החבר בו מדובר היה נהג מונית ולא מתווך, ובן-חיים לא הביאו לעדות - מה שמהווה ראיה לחובתו.
"השיחה התקיימה בשעות הלילה המאוחרות או לפנות בוקר, הסבריו התמוהים של הנתבע אינם משכנעים. ניסיון להביא את התובעת לראיון לעבודה פקידותית במשרד תיווך שעדין לא קם, בדירתו של מוטי, בשעה כזו, הינה גרסה מופרכת בלשון המעטה. הראיות בנושא זה נכרכו סביב צווארו, המפתח לשכנע בגרסתו התמוהה מצוי בידיו של החבר מוטי. הימנעות מהזמנתו למתן עדות לאישוש טענה שכזו מחזקת את גרסת התובעת", אומרת קלמן-ברום.
קלמן-ברום קובעת, כי מעשיו של בן-חיים מהווים עוולה של רשלנות. היו אלה "מעשים פוגעים ומצלקים, אמירות אלה רמסו את כבודה של התובעת, המעט שעוד נותר לה מאותו לילה. על הנתבע היה לצפות כי במעשיו יגרום לתובעת לנזק, באשר היא, ובפרט כאשר מדובר בבחורה צעירה בימים, המצויה בתחילת חייה הבוגרים. שוכנעתי כי התובעת חוותה פגיעה עמוקה מאמירות אלו" ומההצעה לקיים יחסי מין עם החבר.
קלמן-ברום קבעה לצעירה פיצוי גלובלי בסך 250,000 שקל, שכן לא הייתה בפניה חוות דעת מתאימה בנוגע לנזקיה הנפשיים, בתוספת הוצאות בסך 60,000 שקל. היא מסיימת: "נותר לי להביע תקווה כי התובעת תצליח בהליכי השיקום שנקטה, תוכל לשים את האירועים המתוארים בכתב התביעה מאחוריה, שלא תיפול רוחה, וכי העתיד יאיר לה פנים". את התובעת ייצגו עוה"ד מרק לייזרוביץ ו
קרן ברק, ואת בן-חיים - עו"ד יניב בקאל.
