בלילה וביום, בשרב ובצינה, באפלה ובאורה, בקומם ובשוכבם, חולפת במוחם של חלק מהאנשים הרואים עצמם כאדוני הארץ, מחשבה, הרהור קל, ספק אפשרות הגורמת לגופם לרטוט, לשפתיהם להתחשק, למצחם להתכווץ, לאגרופם להיסגר, לליבם כמעט ולפרוח. רק מרסיס המחשבה, בשרם נעשה חידודין חידודין וגופם כמו נסרק במסרקות של ברזל, על הצמרמורות בגב התחתון כבר כתבנו?
