בחודש נובמבר האחרון קבע בית המשפט העליון, כי מכשיר הממל"ז (מד מהירות לייזר) המשמש את משטרת התנועה ללכידת עברייני מהירות, הוא אמין - בתנאים מסויימים.
בין היתר קבע בית המשפט, כי במדידות מטווחים שמעל 300 מטר על המפעיל להשתמש בחצובה ובעדשה מקרבת ומגדילה. כמו כן נקבע, כי מכל מדידה של המכשיר יש להפחית 5 קמ"ש. בכך שם בית המשפט קץ לפסיקות סותרות של הערכאות הנמוכות ביחס לאמינות המכשיר ולקבילות תוצאותיו [ראו קישור].
בית המשפט העליון קבע עם זאת, כי בעבר לא היה בסיס איתן לקביעת חלק מהערכאות כי קיימת חזקה שהממל"ז הוא אמין. בקביעה זו ניסה להיאחז דן אורן, נהג שהורשע לפני כחמש שנים על-ידי בית המשפט לתעבורה בגין נהיגה במהירות 130 קמ"ש, בכביש שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש בלבד.
אורן טען, יש לבטל את הרשעתו בנהיגה במהירות העולה על המותר. הנימוק: פסק הדין המרשיע ניתן בתקופה בה לא היה בסיס לקביעה כי הממל"ז אמין. עוד נטען, כי ערכאת ערעור נדרשת לפסוק לפי הדין המהותי כפי שצריך היה להיות בעת הדיון בערכאה הראשונה, ולא לפי הדין המוטעה שהיה קיים בפועל. לפיכך, טען אורן, יש לקבוע כי בעת הדיון בבית המשפט לתעבורה, ולנוכח כפירתו באמינות הממל"ז, היתה התביעה חייבת להוכיח באופן פוזיטיבי את אמינות המכשיר, ומשלא עשתה כן לא הוכיחה את האישום נגדו והיה על בית המשפט לזכותו.
המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליהו מצא, שדן בבקשת רשות הערעור שהגיש אורן, החליט לדחות את הבקשה. אמנם, הוא קובע, "העובדה שהערכאה הראשונה פסקה על-פי מה שנתפס כהלכה תקפה באותו מועד, אינה מחסנת את פסק-דינה מפני התערבות של ערכאת הערעור על יסוד הלכה אחרת שהתחדשה בינתיים". ואולם, התערבות כזו לא תבוא בכל מקרה, אלא בהתאם לקביעה האם יש לראות את ההלכה החדשה פועלת באופן רטרואקטיבי, כפועל יוצא של ההיגיון העומד ביסודה.
מצא מוסיף, כי משמעות פסק הדין שניתן בנובמבר אשתקד בעניין קבילות מדידות הממל"ז, היא שמדידות שנעשו שנעשו בהתאם לכללים שהותוו בפסק הדין הן מדידות אמינות. הוא קובע כי כל עוד המדידות מקיימות את הכללים הללו, אין חשיבות לשאלה אם הן נערכו לפני מתן פסק הדין או לאחריו.
"אם אין כל טעם ענייני שלא להחיל הלכה זו על תיקים התלויים ועומדים בערכאות הערעור ואשר מקיימים את תנאיה של ההלכה", הוא מציין. במקרה זה, אורן לא כופר כי המדידה בוצעה בהתאם לכללים שנקבעו בפסק הדין התקדימי בעניין קבילות הממל"ז, ולכן הרשעתו היא כדין.
רע"פ 4334/04 דן אורן נ' מדינת ישראל
