התערבות נדירה של העליון בפסק דין מחוזי בעתירת אסיר

בית המשפט העליון התערב בצורה נדירה מאוד בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר, הפך את פסק הדין וקיבל את עמדת שירות בתי הסוהר. פסק הדין המקורי ניתן בידי שופט בית המשפט המחוזי מרכז, דרור ארד-איילון, וערעור שב"ס התקבל (17.12.23) בידי השופט עופר גרוסקופף.

יהודה מרם נדון לשנתיים מאסר בשל מעשים מגונים בילדה בת שמונה ונכלא באגף הדתי בכלא מעשיהו. הוא סירב להשתלב בטיפול שיקומי, בנימוק שהדבר יחייב אותו לעזוב את האגף הדתי ולעבור למחלקה לעברייני מין. בשל כך, סירב השב"ס לאפשר לו לצאת לחופשות. ארד-איילון קיבל את עתירתו של מרם וקבע, כי "עצם העובדה שאסיר מעדיף להישאר באגף התורני על פני השתלבות בטיפול ייעודי, אינה בהכרח בגדר סירוב לטיפול" ואינה מצדיקה שלילת חופשות.

בבקשת רשות הערעור טען השב"ס, כי פסק דינו של ארד-איילון יוצר תמריץ לאסירים לסרב להשתלב בטיפול, וכך יגבר הסיכון שיחזרו על פשעיהם ויימנעו מהם כישורים עתידיים. מרם טען שמדובר בפסק דין נקודתי שאינו מעלה שאלות עקרוניות ולכן אין לדון בערעור. אולם, גרוסקופף קבע שמדובר בשאלות רוחב לגבי חופשות אסירים ולכן החליט להעביר את הדיון להרכב בן שלושה שופטים.

"בענייננו מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם עולה, כטענתו של שב"ס, שאלה עקרונית המצדיקה סטייה מכלל אי-ההתערבות המתואר: האם סירובו של אסיר לשינוי מקום כליאתו בכלל, וסירוב לעבור מאגף תורני בפרט, כאשר הדבר מתחייב על-מנת ליישם את ההמלצה הטיפולית של גורמי המקצוע בעניינו, מהווה סירוב לקבלת טיפול שיקומי, באופן אשר עשוי להצדיק מניעת חופשות מהאסיר במשך תקופת מאסרו", מסביר גרוסקופף.

כאמור, גרוסקופף קיבל את עמדת השב"ס וקבע עקרונית, כי סירוב להשתלב בטיפול שיקומי בדמות התנגדות לשינוי מקום הכליאה, בהחלט עשוי למנוע חופשות. קביעתו של ארד-איילון "עלולה להחליש את המוטיבציה של האסיר להשתלב במסגרת הטיפולית אשר נמצאה על-ידי גורמי המקצוע כנכונה עבורו". השתלבות בטיפול מחייבת ויתורים מצד האסיר, אך הרעת תנאיו אינה מצדיקה סירוב, שיש לו השלכות על תנאי המאסר.

גרוסקופף מוסיף: "רצונו של המשיב להיות משובץ באגף תורני - מובן ולגיטימי. אולם אין המדובר בבחירה שהיא בגדר מימוש 'חופש הדת', שהרי גם באגף בו הוצע לו לעבור את ההליך השיקומי מתאפשר לאסירים לשמור על מצוות הדת היהודית - קלה כחמורה.
לעניין זה אין לנו אלא להפנות לעמדת גורמי המקצוע, ובפרט עמדת הרב הראשי בשב"ס, לפיה בוצעו כלל ההתאמות הנדרשות לצורך שילובם של אסירים שומרי מצוות באגף הטיפולי. אמור מעתה, המשיב בחר לשהות באגף התורני, רק מתוך העדפה אישית לתנאים באגף התורני. בחירה שכזו, המהווה העדפת טובתו ונוחותו המידית, על פני האינטרס שלו ושל החברה בשיקומו, שקולה בעיני לסירוב לקבל טיפול מכל טעם אחר".

לסיכום אומר גרוסקופף: "בראי מכלול השיקולים, סבורני כי פעל שב"ס במסגרת מתחם שיקול הדעת המסור לו לעניין שילובו של המשיב בסבב חופשות, וכי לא ניתן להצביע על פגם כלשהו בהליך, אשר הצדיק את התערבותה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתו". השופטים דוד מינץ ואלכס שטיין הסכימו עם גרוסקופף. את השב"ס ייצגה עו"ד סיון דגן, ואת מרם - עו"ד אריאל פיצוטקה.