סוזן דסוקי, מנהלת אגף אוכלוסיות חוץ-ביתי במשרד הרווחה, הסבירה את ההבדל בין עובדים במוסדות הסגורים - לאלו הפתוחים, בגלל התנהגות-הקצה המתמדת של החוסים - ולכן ההתמודדות של העובדים הרבה יותר פעילה. "אי אפשור לפתור בשנה אחת את כל הפערים במכרזי התעסוקה אלא בשלבים. המשרד מקיים הכשרות לאימהות-הבית, ומתקיים מו"מ עם מוסד אקדמי להגדרת העבודה במסגרות אלו - במימון חלקי של המשרד - כמקצוע מוכר. אנחנו מחויבים לטבלאות מוגדרות במכרזי כוח-אדם". היא הבטיחה לבדוק את האפשרות להגדלת היקף והגדרת משרת אם-הבית, אך לדבריה המענקים מיועדים כעת למדריכים בלבד.
נלי הדני, אם בית ב"בית אושרית" סיפרה על עבודתה הפעילה כאם-בית, ביום ובלילה, כולל שיחות נפש עם הנערות, התמודדות עם הקשיים הרבים עד התנהגות-קצה, ליווי בבתי חולים, בתי ספר וליווי המשפחות, ומשכורתה - לאחר 22 שנה - 6,000 שקל לחודש בלבד, ללא ימי חופש.
אבי סופר, אם הבית ב"בית דרור" הזהיר שהמערכת מעודדת את התחלופה המהירה של העובדים, כיצד הוא מוציא מכיסו כל העת עבור העבודה, המשרה מוגדרת כ-50% בלבד למרות שהיא נדרשת ביום, בלילה ובשבתות - ואיך התגובה "אתם עושים עבודת-קודש" מקוממת אותו. הוא הזהיר כי בשנה-וחצי, הנוער במוסד חווה ארבע פרידות ממדריכים שנקשר אליהם נפשית, ואיך כל פרידה כזאת הורסת כל פעם מחדש את השיקום של נוער כזה.
יו"ר הוועדה, ח"כ נעמה לזימי, הדגישה כי מדובר במצוקת כוח אדם קשה בשל העבודה השוחקת והתנאים הלא-מתגמלים, כאשר השכר הנמוך מקשה על שימור כוח-האדם המקצועי. לדבריה, "מדובר באנשי טיפול מדהימים הפועלים מתחושת שליחות - אבל עם שליחות לא הולכים למכולת. על המדינה להתעורר ולהבין שבשביל עתיד הצעירים-בסיכון, היא חייבת לתנאי-העסקה טובים יותר לכל אנשי הצוות שעוטפים אותם - גם למדריכים. פרסום נהלי-מענקים הוא התחלה מבורכת, אבל לגמרי לא הפתרון. נדון במענקים האלה, בהחלתם ובתכלית שלהם, ולבדוק מדוע הן לא חלות על כל המסגרות ועל כל העובדים". לזימי קראה להגדיר את המדריכים ואימהות-הבית במסגרות אלו - כמקצוע חיוני, והבטיחה ישיבת-מעקב לבדיקת התקדמות משרד הרווחה בנושא.
