שליטה בשתי שפות לפחות יכולה לסייע לשמור על חדות המוח לאורך זמן רב יותר, כך על-פי מחקר.
חוקרים מאוניברסיטת יורק שבקנדה ביצעו בדיקות ב-104 בני אדם בגילאים בין 30-88. הם גילו, כי אלו ששלטו בשתי שפות לפחות, ולא רק בשפת אמם, היו מבחינה שכלית חריפים ונבונים יותר.
מממצאיהם, שפורסמו בעיתון 'פסיכולוגיה והזדקנות' עולה, כי אנשים 'דו-לשוניים' מוגנים יותר מפני הידרדרות שכלית בגיל הזקנה.
מחקרים קודמים הראו, כי השמירה על מוח פעיל יכולה להגן מפני דימנציה זקנתית (סניליות). החוקרים הגיעו למסקנה, כי אנשים המנגנים על כלים מוסיקליים, רוקדים או קוראים באופן קבוע, יהיו בעלי נטייה נמוכה לפתח מצב של דימנציה. פעילויות אחרות כמו פתירת תשבצים ומשחקי לוח יכולות גם הן לסייע.
המחקר האחרון שהופיע, תומך בתאוריה כי מיומנות בשפות יכולה להוות גם היא השפעה מגנה.
החוקרים באוניברסיטת יורק העריכו את המיומנויות הקוגנטיביות (ההכרתיות) של כל אלו שלקחו חלק במחקר כשהם משתמשים במגוון מבחנים ידועים. הם בחנו את כישוריהם המילוליים, את אוצר המילים שלהם, את יכולתם להסקת מסקנות ואת זמן התגובה שלהם.
מחצית מהמתנדבים הגיעו מקנדה ודיברו רק אנגלית. המחצית השנייה הגיעה מהודו ודיברה באופן שוטף גם באנגלית וגם בטמילית. המתנדבים היו בעלי רקע דומה במובן שכולם היו בעלי השכלה ובעלי תואר וכן בני המעמד הבינוני.
החוקרים גילו, כי האנשים שדיברו באופן שוטף באנגלית ובטמילית הגיבו מהר יותר מאשר אלו שדיברו רק באנגלית. תוצאות אלו התייחסו לכל קבוצות הגיל. כמו-כן גילו החקרים כי המתנדבים ה'דו-לשוניים' סבלו פחות מהדרדרות שכלית הקשורה להזדקנות.
איגוד האלצהיימר הבריטי קידם את המחקר בברכה ומסר כי הממצאים המצביעים על כך שפיתוח שפה נוספת בשלב מוקדם יכול לשפר היבט מסויים של תפקוד קוגניטיבי בשלב מאוחר יותר של החיים.
