בג"ץ מרחיב את הסמכות לשחרור על תנאי של חיילים ממאסר

ניתן לשחרר מן הכלא אסיר צבאי בתנאים ולהשיב אותו למאסר אם הוא מפר אותם. כך קובעת לראשונה (1.5.24) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז. בכך משווה בית המשפט העליון את ההליכים הצבאיים לאלו הנהוגים כלפי אסירים באזרחות.

הוועדה הצבאית לעיון בעונש היא המקבילה הצבאית לוועדת השחרורים. חוק השיפוט הצבאי קובע, כי "הוועדה רשאית לעיין בכל עונש מאסר שהוטל על-ידי בית דין צבאי, לאחר שפסק הדין נעשה חלוט ולהמתיקו או להחליפו, כולו או מקצתו, בעונש על תנאי, ורשאית היא לחזור ולעשות כן לגבי העונש שהומתק, או שהוחלף כאמור, ובלבד שלא תמתיק ולא תחליף כאמור יותר ממחצית העונש". חוק שחרור על תנאי ממאסר, החל על אזרחים, קובע במפורש שניתן להטיל תנאים על האסיר המשוחרר וכי ניתן להחזירו לכלא אם הוא מפר אותם; סמכויות אלו אינן מופיעות בחוק השיפוט הצבאי.

ברק-ארז אומרת כי ניתן להשלים חוסרים אלו בהתבסס על חוק הפרשנות: סעיף 12 לחוק קובע בנוגע לרשות מינהלית: "הסמכה ליתן פטור, הקלה, הנחה וכיוצא באלה - משמעה הסמכה ליתן אותם אף במקצת או בתנאים". ואילו סעיף 15 אומר כי "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה". משמעות הדבר היא, שהוועדה לעיון בעונש יכולה להציב תנאים כאשר היא משחררת אסיר, ויכולה לבטל את החלטתה לשחרר אותו אם הוא מפר אותם.

עוד אומרת ברק-ארז, כי מסקנה זו נגזרת גם מתכלית החקיקה ובמיוחד משיקולי השיקום העומדים בבסיסה. לכן יש "להעדיף פרשנות שלפיה הוועדה אכן מוסמכת להורות על שחרורו של אסיר בתנאים, בין היתר משיקולי שיקום, מתוך ראיית טובתו הפרטנית של אותו אסיר, אך גם כחלק מהאינטרס הציבורי הרחב, התומך בהשבת עבריינים שריצו את עונשם לחיים נורמטיביים.

"אולם, שחרור על תנאי, מטבעו, מהווה שטר ושובר בצידו: אם לא יקפיד האסיר על תנאי השחרור, ייתכן שישוב לרצות את מאסרו. אלמלא אפשרות זו, המתנופפת כחרב מעליו, לא ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו כלפי הציבור... המסקנה המתחייבת היא אפוא שהסמכות הראשונית להורות על שחרור מוקדם של אסירים כורכת עימה גם את הסמכות להשיבם למאסר אם יפרו את אותם תנאים, על-מנת שלא לרוקן מתוכן את אותה סמכות ראשונית".

ברק-ארז דחתה את עתירתו של מוחמד אבו-הייכל, אשר בעת שירותו הורשע בעבירות נשק ונדון ל-60 חודשי מאסר. הוא שוחרר בתום ריצוי שני שלישים מתקופת עונשו, בתנאי שיעמוד בתנאי תוכנית הרשות לשיקום האסיר. אבו-הייכל הפר שוב ושוב את תנאי השחרור והוועדה החזירה אותו למאסר.

השופט יחיאל כשר הסכים עם ברק-ארז, בעוד השופט דוד מינץ קבע שדינה של העתירה להידחות משום שאבו-הייכל הסכים לתנאי השחרור ולכן אין צורך לעסוק בסוגיה העקרונית. את אבו-הייכל ייצגו עוה"ד שלמה רכבי, אופירה אלקבץ-רוטשטיין ויוסף אלבז, ואת צה"ל - עוה"ד יונתן ברמן ואופיר גבעתי.