הסכסוך בשוק הגבס הישראלי בא אל קיצו: חברת אורבונד שיווק בע"מ תשלם סך נומינלי של כמיליון ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 350 אלף ש"ח לחברת המרכז הישראלי לגבס מ.ה.י.ר. בע"מ. כך קבע (29.7.04) בית המשפט המחוזי בתל אביב.

פסק הדין הביא אל קיצה התדיינות משפטית בת 10 שנים, בה נידונו שלוש תביעות שונות. מדובר בסכסוך מסחרי בשוק הגבס בארץ, כאשר עד לשנת 92' מרבית לוחות הגבס ששימשו לבניה ותעשיה, היו לוחות מיובאים. באמצע שנת 91', החליטה קבוצת אריסון השקעות, שהדירקטורים שלה היו תד אריסון ז"ל, שלמה נחמה ודני נחמיאס, להיכנס לתחום תעשיית הגבס ולהקים לשם כך בהשקעה של כ-15 מיליון דולר, מפעל ישראלי לייצור לוחות גבס סמוך לאלון תבור, שישווקו על-ידי חברת אורבונד שיווק בע"מ.

מתוך מגמה להכין תשתית ומערך שיווקי הולם, שיהווה תחליף לייבוא, התקשרה אורבונד בשנת 92' עם חברת המרכז הישראלי לגבס מ.ה.י.ר. בע"מ, שהוקמה בשנת 87' ושלטה בשוק הייבוא והשיווק של לוחות גבס בארץ. בעלי המניות בחברה היו עזרא לוי ואשתו. נתבע נוסף הוא שמואל נוביק, שהיה יועץ של המהיר ועבד בשיתוף פעולה מלא עם לוי. נוביק עסק בתחום הגבס במשך כ-25 שנים, החל משנת 1975, אולם הוא לא היה בעל מניות בהמהיר.

המטרה של אורבונד בהתקשרות עם המהיר היתה להבטיח שעם הקמת המפעל לא תהיה לאורבונד תחרות מצד יבואנים של לוחות גבס. לצורך כך, הכינה אורבונד את התשתית המבטיחה לה את ההתקשרות עם המהיר, שהיתה יבואנית גבס גדולה והבטיחה לה שיתוף פעולה, באופן שהמהיר התחייבה להפסיק את היבוא ובתמורה הובטח לה על-ידי אורבונד מחיר אטרקטיבי והנחות, כמפורט בהסכם.

שתי תביעות של אורבונד ותביעה אחת נגדה

בחודש מרס 94' הגישה אורבונד תביעה ראשונה נגד המהיר ונגד ולוי, בגין יתרת חוב שהיתה רשומה אצלה נכון למועד זה - בסך 885 אלף ש"ח. כעבור מספר חודשים, משהסתבר לאורבונד כי בחודש פברואר 94' הקים שמואל נוביק חברה בשם ש.נ. גימורים בע"מ, שייבאה לארץ בחודש מאי 94' 1.6 מיליון מ"ר גבס, הגישה אורבונד תביעה לפסק דין שיצהיר כי גימורים היא חברת קש. לטענת אורבונד, נוביק הקים את החברה לאחר שהם הפסיקו לספק סחורה למהיר, במטרה לעקוף את ההסכם.

ביוני 94' הגישה המהיר תביעה נגד אורבונד, בה דרשה להורות לה לקיים את ההסכם ולשלם לה סך של 1.2 מיליון ש"ח, משום שלטענתה אורבונד היא זו שחייבת לה כספים. עוד עתרה המהיר לפיצוי בגין אובדן רווחים בשל הפרת ההסכם על-ידי אורבונד.

ביהמ"ש: אורבונד התכחשה להסכם עליו חתמה

בפסק דינה, מתחה השופטת (בפועל) רות לבהר שרון ביקורת יוצאת דופן בחומרתה על התנהלותה הכוחנית של חברת אורבונד, שהיתה בשנות ה-90' מקבוצת אריסון, כלפי חברות המהיר וגימורים, אשר פעלו עד למחצית שנות ה-90' בשוק הגבס הישראלי וכיום אינן פעילות עוד.

בית המשפט קיבל את טענות חברת מהיר ולוי, אשר יוצגו על-ידי עורכי הדין עינב נהרי-סנדלר ואסף קליין, ממשרד ב. לוינבוק ושות', וקבע כי אורבונד התכחשה בתחילת 94' להסכם תקף אשר נחתם בין הצדדים באוגוסט 92', והכל במסגרת "תרגיל עסקי" שעשתה אורבונד למהיר, במטרה להשתלט על שוק הגבס הישראלי, וכדי לדחוק את רגליה של מהיר משוק הגבס הישראלי, פעולה אשר אכן הביאה לקריסת עסקיה של מהיר במחצית שנות ה-90'.

פסק הדין מתאר פרשה חמורה בדבר התנהלות בחוסר תום-לב של אורבונד כארגון עסקי גדול, רב-כוח וממון, המנסה לטרפד כל תחרות, להתנער מהתחייבויותיו ולמוטט את המתחרים. בית המשפט קבע, כי אורבונד פעלה תוך גרירתם של המתחרים להליכים משפטיים ארוכים, יקרים ומתישים, במשך כעשר שנים, הכל במטרה לסלק כל תחרות בעסקיה של אורבונד בשוק הגבס הישראלי.

ביהמ"ש: ההסכם נועד כדי להשתלט על שוק הגבס

כאמור, קבוצת אריסון התקשרה באוגוסט 92' בהסכם הפצה ייחודי עם חברת מהיר, שהיתה אז אחת מהיבואניות ומשווקות הגבס הגדולות בישראל. מהיר התחייבה שלא להתחרות באורבונד, לרכוש מוצרים מתוצרתה של אורבונד בלבד, ולהחדיר ללקוחותיה את המוצרים מתוצרתה של אורבונד, כל זאת בתמורה לקבלת יתרון במחיר הסחורה שתסופק לה.

בית המשפט קבע, כי אורבונד ניצלה את היתרונות אשר העניקה לה מהיר בהסכם. ואולם, כשהגיעה השעה לתת את התמורה, בעת שאורבונד כבר הצליחה להשתלט על שוק הגבס בישראל, אורבונד הפרה באופן בוטה וחד-צדדי את ההסכם עם מהיר, לא העניקה את המחיר המועדף והמובטח לסחורה, הפסיקה באופן פתאומי וחד-צדדי לספק למהיר סחורה, וגרמה למעשה להתמוטטות עסקיה של מהיר.

בית המשפט קיבל את את טענותיה של מהיר וקבע, כי בשלב מסויים, כאשר נראה היה למנהלי אורבונד כי המחיר שהתחייבו אליו איננו כדאי עוד עבורם, החליטו בחוסר תום-לב לסגת מההסכם, להתכחש לתוקפו וסירבו להמשיך ולספק למהיר סחורה. כל זאת, בניסיון מכוון להשתלט על שוק הגבס הישראלי, ולדחוק מתוכו את חברת מהיר.

"התנהגותה של אורבונד מצביעה על-כך שכל מה שעמד מאחורי התקשרותה בהסכם הוא רצונה להשתלט על שוק הגבס, וכאשר בשלב מסויים נראה היה לה שהמחיר שהובטח למהיר נמוך מדיי ולא כדאי – ניסתה לסגת מההסכם. הלכה פסוקה היא, שמי שמבקש לבטל הסכם אינו יכול לעשות כן רק בשל טעות בכדאיות העיסקה", קבעה השופטת לבהר שרון.

ביהמ"ש: גימורים לא היתה חברת קש

במסגרת הפרשה, דחה בית המשפט שתי תביעות שהגישה אורבונד נגד חברת מהיר ובעליה עזרא לוי, ונגד שמואל נוביק וחברה שבשליטתו - ש.נ. גימורים בע"מ, שהרקע לה היה יבוא גבס שעשתה.

בית המשפט קבע, כי מנהלי אורבונד, מקבוצת אריסון השקעות, לא יכלו לקבל ולהשלים עם התחרות שצצה על-ידי הייבוא שביצעה חברת ש.נ. גימורים, והחליטו לעשות כל אשר ביכולתם כדי לטרפד את היבוא שאיים על שיווק התוצרת המקומית של אורבונד.

בית המשפט קבע, כי חברת גימורים שבשליטת שמואל נוביק, שיוצגו בהליך על-ידי עו"ד יואב אלשייך, אינה "חברת קש" כפי שטענה אורבונד, אינה שייכת לעזרא לוי או קשורה לחברת מהיר, וכי לוחות הגבס שייבאה גימורים לא מומנו מכספים ש"נגזלו" מאורבונד.

בית המשפט קבע עוד, כי גימורים לא השקיעה אפילו שקל אחד בייבוא, שמומן כולו על-ידי בנק הפועלים אשר העניק ליווי פיננסי מלא לכיסוי כל עלות הייבוא, "ועל-כן, אין כל אפשרות לטעון שלוחות הגבס נרכשו מכספים "שנגזלו" מאורבונד על-ידי המהיר, מה גם שטענה זו לא הוכחה".

בית המשפט לא היסס למתוח ביקורת חמורה על אורבונד, וקבע כי התביעה למתן הסעד ההצהרתי בעניין היותה של ש.נ. גימורים "חברת קש", הוגשה על-ידי אורבונד בחוסר תום-לב, כשהיא יודעת שנוביק אינו בעל מניות בהמהיר, ונעשתה רק מתוך כוונה ואמצעי לפגוע בנתבעים, להכניס אותם להוצאות אדירות, למוטט אותם מהבחינה הכלכלית ולהשלים את ההשתלטות על שוק הגבס הישראלי.

מצגי שווא בפני הממונה על היטלי סחר

עוד קבע בית המשפט, כי במסגרת התנהלותה של אורבונד בפרשה, הגישה אורבונד תלונה לממונה על היטלי סחר, בה הציגה בפניו מצגי שווא, וכי במסגרת בקשה שהגישה אורבונד לעיקול לוחות הגבס שייבאה גימורים, הציגה אורבונד בפני בית המשפט עובדות שאינן מדוייקות, הכל במטרה לחסום את יבוא לוחות הגבס שביצעה גימורים. "היום בדיעבד ניתן לראות כי אורבונד הציגה עובדות לא מדוייקות בפני בית המשפט, כאשר לא ציינה כי גימורים הוקמה לאחר הגשת התביעה הכספית", קבעה השופטת.

באשר להליכים בין הצדדים, אשר נמשכו על-פני כעשר שנים, ובמהלכה מכרה קבוצת אריסון את אחזקותיה בחברת אורבונד למשקיע זר, קבעה השופטת לבהר שרון כי "אורבונד עשתה כל אשר ביכולתה כדי לסבך את ההליכים המשפטיים ולגרום לנתבעים להוצאות מרובות ומיותרות".

בית המשפט חייב את אורבונד לשלם למהיר פיצויים בגין מניעת רווח, עקב הפרת ההסכם, בסך של כמיליון ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהשנים 94'-95'. כמו כן, חוייבה אורבונד לשלם למהיר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 150,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, וכן את הוצאותיהם של המהיר, לוי, נוביק ובני חכמפור בסך 50,000 ש"ח לכל אחד.

ת.א. 354/94, ת.א. 818/94, ת.א. 1061/94 אורבונד שיווק בע"מ נ' עזרא לוי ואח'