יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, אמר (שבת, 7.8.04), כי לבנון תמשיך להיחשב ככבושה בידי ישראל עד שלא תוכל להשתמש ב-100% ממימיה.
"העולם כולו חייב להבין", אמר ברי, "כל עוד פרויקט נהר הליטאני אינו יוצא לדרך. כל עוד טיפה אחת של מים השייכת ללבנון אינה מנוצלת, הדבר מוכיח כי ארצנו עדיין כבושה".
פרויקט נהר הליטאני, אותו ממשלת לבנון דורשת לחנוך, אמור לספק מי חקלאות ל-76 ערים וכפרים, ומי שתייה ל-23 כפרים.
כזכור, בשנת 2002 חנכה לבנון פרויקט שיועד לניצול מי נהר הווזאני, זאת למרות איומי ישראל כי הפרויקט עשוי להביא למלחמה.
לבנון טוענת, כי עדיין לא ניצלה את מלוא מכסת המים המותרת לה על-פי ההסכם שנחתם בשנת 1995.
כידוע, בתחומי לבנון זורמים מספר נהרות. הגדול ביניהם הוא נהר הליטאני הנשפך אל הים התיכון צפונית לצור. מההרים שבמזרח לבנון זורמים כמה נהרות חשובים אחרים - זהרני, עוואלי, דמור ועוד.
אחד ממקורות הירדן, נחל החצבאני (השניר) נובע מתחומי לבנון קרוב לעיר חצבאיה. תשתיות המים בלבנון אינן מפותחות ובפועל מנוצלים בה רק כמיליארד מ"ק מים בשנה.
במסגרת מפעל המים על הליטאני הוקמו עד כה סכר ומפעלים הידרואלקטריים.
עודפי המים בלבנון והעובדה שלבנון 'שולטת על הברז' של חלק ממקורות המים של ישראל ושל סוריה השפיעו בעבר ומשפיעים גם היום על יחסי החוץ של לבנון.
בשנות ה-50 וה-60, בעת הקמת המוביל הארצי בישראל, הגיבו מדינות הליגה הערבית בתוכנית הטיית מקורות הירדן, שהתפתחה למה שנקרא לאחר מכן 'המלחמה על המים'. אחד מחלקי תוכנית ההטיה היה הקמת תעלה להובלת מי החצבאני והבניאס אל נחל הירמוך ובכך למנוע את זרימת המים אל הירדן.
בשנות ה-60 מנע צה"ל את הקמת מפעל ההטיה. היתה זאת אחת הסיבות לפרוץ מלחמת ששת הימים.
