"למרות החלוקה לעובדי מדינה, המגזר הציבורי ושאר הציבור - גם עובדי המדינה והמגזר הציבורי הם חלק מהציבור כולו והגזירות המוטלות עליו רלוונטיות גם על עובדים אלה. כך אמר (א', 15.8.04) ראש האגף לכלכלה וחברה של ההסתדרות, אפריים ז'ילוני, בתגובה להצעת התקציב שהגיש משרד האוצר לשנת 2005.

לדבריו, המדיניות הכלכלית שהציג האוצר היא "הצהרת כוונות רצינית ברובה ולא לגמרי שקופה, שבהחלט אין להקל ראש לגבי חומרתה ולגבי השלכותיה, גם אם היא לא תיושם מיד ובמלואה.

"זהו מסמך עבודה מקיף, המנוסח בכותרות יפות - על-מנת ליצור מראית עין של תשובה לביקורת החריפה שמלווה את מעללי האוצר בשנתיים האחרונות.

"כך למשל, הכותרת הראשית: 'שלב ג' של תוכנית ההבראה - ביסוס הצמיחה וחיזוק חברתי', מציעה יעדי מדיניות בעלי היגיון מפוקפק עד מופרך, כמו המשפט: 'באמצעות צמיחה עקבית של 4%-5% מדי שנה - עד סוף העשור תוכל ישראל לצמצם את הפערים החברתיים, ולחולל את השיפור המשמעותי ביותר: המעבר מאבטלה לעבודה", אומרים בהסתדרות.

"מסמך העבודה שהציג האוצר מכיל כבעבר רשימה ארוכה של גזירות כלכליות, המכוונות בעיקר אל ציבור העובדים והגמלאים של המגזר הציבורי. המדובר במלאכה גסה של חוסר צדק חברתי, שאינה יודעת גבול ושובע.

"למעשה, המדיניות הכלכלית המוצעת לשנת 2005 היא חזרה עיקשת ומקוממת על מה שכבר ראינו בשנת 2003 ו-2004 - למרות שנתוני המשק ונתוני ביצוע התקציב בפועל הם טובים יותר מבעבר, ומאפשרים מרחב תמרון ניכר לשינוי סדרי עדיפויות", אומרים בהסתדרות.

פרוט התייחסות ההסתדרות לסעיפי התקציב:

1. הקטנת הוצאות הממשלה, בנימוק המופרך שהיא מהווה מנוע צמיחה למשק. "הרי ברור שריסון תקציבי מקטין את הפעילות הכלכלית ומקטין את הביקושים הדרושים לצמיחה רחבת בסיס.

"הקטנת הוצאות הממשלה היא בחלקה על חשבון עובדי המגזר הציבורי על לא עוול בכפם. זאת מכיוון שהוצאות השכר שלהם ביחס להיקפי פעילות המגזר הציבורי (הכנסות והוצאות כאחת) מלמדים על יעילות דומה לזו של המגזר הפרטי.

"החלק השני של הקטנת הוצאות הממשלה בא על חשבון השירותים הציבוריים לאזרח, ובמיוחד לאלה הזקוקים להם ביותר: שכירים וגמלאים דלי הכנסה, ומובטלים.

"כאמור, לגמרי לא ברור מדוע הקטנה זו חיונית, שהרי ההוצאה הממשלתית בהחלט יכולה לגדול ב-1% ריאלית, ואף ביותר מזה, ללא בעיות מימון. זאת בהתחשב בגאות בהכנסות ממסים בשנת 2004 ובזו הצפויה ב-2005 (כ-13 מיליארד שקלים ביחד)", אומרים בהסתדרות.

2. הקטנת תשלומי ההעברה במיליארד שקלים נוספים ל-9 מיליארדי שקלים, שכבר קוצצו בשנים 2002-2004 וטרם הוחזרו לנפגעים מהקיצוץ.

"חשוב לשים לב שהקיצוץ בתשלומי ההעברה במהלך 2002-2005, כ-10 מילירד שקלים, שקול להקטנת נטל המס נטו (הקלות פחות ביטולי הטבות) במהלך 2003-2005. זהו סימן מובהק לסדרי העדיפות הניאו- ליברלים הנוקשים שביסוד מדיניות האוצר", אומרים בהסתדרות.

3. הקטנה לא פרוגרסיבית של נטל המס (מעט לעניים, יותר לעשירים), שמלווה מנגד בביטול הטבות מס ניכרות (בסדר גודל של כ-3.5 מיליארד שקלים) וכן בצמצום ובייקור שירותי המדינה לאזרח.

"יש לראות את מה שנותר מהקטנת נטל המס, מול ההקטנה הדרמטית בתשלומי ההעברה שמתרחשת במקביל, כדי להבין את בעייתיות ההקצאה מחדש של הרווחה שמוביל האוצר בשנים האחרונות", אומרים בהסתדרות.

4. רפורמות מבניות, שהתועלות המיוחסות להן הן לפחות שנויות במחלוקת, ושבמהותן הן מבחינת העברת האחריות לניהול נכסי הציבור לידיים פרטיות, למטרות רווח אישי.

"מכל שיקול כלכלי וחברתי אחראי שניתן להעלות על הדעת, אנו סבורים שאין הצדקה כלכלית להמשך מדיניות של גזירות וקיצוצים, בוודאי לא כמדיניות של שעת חירום וגם לא ככזו שמכוונת בעיקר אל עובדי וגמלאי המגזר הציבורי.

"אין היגיון חברתי בהקטנת נטל המס על בעלי שכר גבוה ועל עסקים - על חשבון ריסוק מערך תשלומי ההעברה. רשימת הגזירות הארוכה שמציע האוצר בעזות מצח, כמדיניות לביסוס הצמיחה ולחיזוק חברתי - הינה עדות והמחשה לבעייתיות הכלכלית ולחוסר ההיגיון החברתי של הצעתם", מאשימים בהסתדרות.