ארון גאנדי, נכדו של המנהיג ההודי, מהאטמה גאנדי, קרא היום (א', 29.8.04) לכל הפליטים הפלשתינים בירדן לחזור לישראל. גנדי הציע לפלשתינים לארגן צעדה של 50 אלף פליטים חזרה לשטחי ישראל. "אם ישראל תהרוג אפילו 200 מהם, זה יגרום לעולם להתעורר ולהתערב בנעשה בשטחים", טען.

אמש אמר גאנדי, כי "חומת האפרטהייד אותה בונה ישראל תבודד את הפלשתינים, אולם לא תצליח להשתיק אותם. בדיוק כפי שמשטר האפרטהייד לא הצליח לדכא את השחורים בדרום אפריקה".

"לא מדובר בחומת ביטחון", אמר גאנדי, "מדובר בחומה שנועדה לבודד את האנשים ולגרום לכאב ולסבל. אני חושב שזה רע מאוד שמדינה דמוקרטית כישראל, ועם שחווה את השואה מתנהג בצורה כזאת".

גאנדי השתתף ביום ו' (27.8.04) יחד עם כ-2,000 פלשתינים ופעילי שמאל בהפגנה שאורגנה בידי הארגונים הישראלים, גוש שלום ותעאיוש. ההפגנה נערכה באבו דיס סמוך לגדר הביטחון המוקמת במקום.

אורחי כבוד נוספים: ראש הממשלה הפלשתיני, אחמד קריע (אבו עלא); מנהיג ארגון גוש שלום, אורי אבנרי. בין משתתפי ההפגנה: מרגל האטום הישראלי, מרדכי ואנונו.

אבו עלא אמר בהפגנה: "נילחם בכיבוש עד מוות או עד שנגיע לעצמאות". ארון גאנדי דיבר על מצבם של האסירים הביטחונים הפלשתינים השובתים רעב: "מזעזע לראות שמתייחסים לאנשים כמו חיות".

אורי אבנרי פרסם הודעה מיוחדת לקראת ההפגנה: "אנו יכולים ללמוד רבות מתורתו של מהאטמה גאנדי. מקור האלימות בארץ הוא הכיבוש ואותו עלינו לסלק בכוחות משותפים, תוך שימוש בשיטות בלתי אלימות".

במאמר שפירסם אבנרי (א', 29.8.04) באתרים פרו-פלשתינים ברחבי העולם, כתב מנהיג גוש שלום: "באבו דיס התכנסו מפגינים ישראליים ופלשתיניים כדי להיפגש עם ארון גנדי, נכדו של המהאטמה האגדי. אבו-עלא, ראש-הממשלה הפלשתיני, שהוא עצמו תושב המקום, נשא את הנאום המרכזי".

"לאחר מכן ניגשנו לחומה והיכינו בה מכות סמליות בפטיש. כאשר בא תורי, ראיתי להפתעתי שגם פטיש רגיל יכול להתיז ממנה רסיסים. מה יקרה אם ישתמשו בפטיש גדול ממש כדי לפתוח חור?"

"חשוב יותר, במהלך אחד הנאומים ראינו שאנחנו מאבדים את הקהל שלנו. כל הראשים הופנו אל משהו שהתרחש מאחורינו. שם, במיבצע נועז להפליא, טיפס אחד המפגינים על החומה החלקה, תוך שהוא משתמש רק בידיו ובעקביו. כאשר הגיע למעלה, שילשל למטה חבל, וכמה בחורים פלשתינים טיפסו אחריו, כשהן מניפים למעלה את הדגל הפלשתיני, לקול תשואותיו הנלהבות של הקהל".

"ובכן, אפשר לעשות את זה", כותב אבנרי. "לא יולדת בדרכה לבית החולים, לא ילדים בדרכם לבית-הספר, לא משפחה בדרך לקרוביה. אבל מתאבד מאומן יכול לעבור את החומה בלילה. וזה מפריך את נימוקי הביטחון".

"ואגב, כשחומת ברלין נופצה לרסיסים, נמכרו הרסיסים כמזכרות לתיירים ולבני-המקום. ליזם זריז כדאי לבקש כבר עתה זיכיון למכירת הרסיסים של חומת ההפרדה. החומה הזאת דומה לחומת ברלין. כשם שהחומה הגרמנית קרסה לפתע, כך תיפול גם החומה הזאת".

בחלק אחר של מאמרו משבח אבנרי את בית המשפט העליון, המהווה לדבריו: "נאת מדבר פוליטית בנוף הישראלי. כאשר הדמוקרטיה מתנוונת, הממשלה צינית והכנסת מתנהגת לא אחת בהפקרות, בית המשפט העליון הוא המיבצר האחרון. בהעדר חוקה, נטל לעצמו בית המשפט את הסמכות לבטל חוקים הנוגדים את ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית".

"אהרן ברק הסביר לי פעם את תפיסתו היסודית", כותב אבנרי, "לבית המשפט אין דיביזיות. הוא לא יכול לכפות את החלטותיו. הוא תלוי כל כולו באמון הציבור. לכן, אל לו להרחיק לכת יותר מדי ממה שהציבור מסוגל לקבל".

"בענייני ביטחון המצב עדין עוד יותר. נכון, עברו הימים כאשר בית המשפט היה קופץ לדום ומצדיע לכל קצין שהופיע לפניו. אבל עדיין אפשר להפחיד או להרשים את בית-המשפט בנימוקי ביטחון".

"אהרן ברק עצמו הוא פליט שואה שהוגנב כילד קטן מגטו ורשה, כשהוא מוסתר בעגלה מתחת לשקים של תפוחי אדמה. רגישותו לנימוקי ביטחון גבוהה במיוחד".

היום (א', 29.8.04) ייפגש גאנדי עם אדריכלי יוזמת ז'נבה.