"היום אנו פותחים את מושב החורף של הכנסת שבו, כך הכל צופים, ייחתכו גורלות ועל המדינה בו ייאמר: האם לשלום או שמא חלילה לחרב".
"דומה כי שנים רבות לא עמדנו בפני הכרעות כה גורליות, כה נוראיות, כמו אלה שנצטרך לקבל כאן, כנראה, בשבועות ובחודשים הקרובים. הוויכוח יהיה נוקב מאי פעם. קרב על כל הקופה".
כך פתח (יום ב', 11.10.04) יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין, את נאומו בפתח מושב החורף של הכנסת. בהמשך ציין את ההיסטוריה הישראלית-יהודית, במהלכה התקיימו כמה התנגשויות אידיאולוגיות חריפות. "אידיאולוגיות קרעו משפחות והפכו אוהבים לאויבים בנפש... אך הפעם, מזכירים הצלילים הצורמים את הסוזן והאלטלנה וגם את קיץ 1995", כך לדבריו.
יו"ר הכנסת קרא לחברי הכנסת ובאי הבית לשמור, גם מול גלי השנאה, על האחדות ולהימנע שבשום פנים, לא ירים אדם יד על אחיו. "גם היום אנו עומדים על סף טרגדיה, חלילה, ושוב נשמעת דה-לגיטימציה כנגד ציבור שלם ודווקא נגד הציבור החלוצי, הציוני והמסור. לקחה של האלטלנה הוא חד וברור, והיום, דווקא היום הוא רלוונטי מתמיד. לקראת הימים הנוראים שאולי, חלילה, לפנינו, אנו מצווים, גם אם בלב נשבר, גם אם בדמע, אם נחוש שליבנו אל הקיר, לומר בקול ברור: בל יעז איש ובמחשבתו של אדם להפנות חלילה נשק אל אחים".
"עלינו, שלוחי הציבור, מוטלת אחריות רבה. אחריות היסטורית... יש מי שיאמרו כי שום מילים יפות, אוהבות, מחבקות, לא ימתיקו את החורבן. אחרים יאמרו, כי דווקא כדי למנוע חורבן, יש לבצע את הכריתה מהר, באבחה חדה וללא היסוסים. כולם מבינים כי לצד גורלם האישי של אלפי החלוצים, מיטב העם, שמפעלם ייגזר כאן לשבט או לחסד, מונח על הכף גורלה של המדינה, של המפעל הציוני כולו".
