בית המשפט המחוזי בירושלים התיר (21.11.04) לשירותי בריאות כללית (לשעבר קופת חולים כללית) לצרף את זרח גהל לתביעת המיליונים שהגישה נגד חברות סיגריות ישראליות וזרות, בגין נזקים שנגרמו לה, עקב הטיפולים בחולים שלקו במחלות הנגרמות כתוצאה מעישון. גהל היה בעבר מבעלי חברת 'דובק' וכיום משמש יועץ חיצוני לחברה, המתגורר בבריטניה.
מדובר בהחלטה תקדימית בקנה מידה עולמי, בכל הנוגע לתביעות נגד חברות סיגריות. זו הפעם הראשונה בה מוכרת תביעה אישית כנגד מנהל של יצרנית סיגריות. השופט יוסי שפירא קבע בהחלטתו, כי הכללית הביאה די ראיות בשלב זה של המשפט בדבר מעורבותו של גהל.
בתוך כך, התיר בית המשפט להמציא את כתב התביעה גם לחברת RJR Reynolds Tobacco Company, יצרנית הסיגריות "קאמל" ו-"וינסטון", היתר הנדרש משום שהיא אינה יושבת בישראל.
תביעה על סך 7.6 מיליון ש"ח נגד יצרני סיגריות מהארץ ומחו"ל
תזכורת: שירותי בריאות כללית הגישה בשנת 1998 תביעה בסך של 7.6 מיליון ש"ח, נגד 7 קבוצות של יצרני סיגריות מהארץ ומחו"ל, וביניהן "פיליפ מוריס" (חברה-בת של 'אלטריה', יצרנית מרלבורו ופרלמנט), "דובק", ועוד.
בתביעה שהוגשה באמצעות עורכי הדין ד"ר ליפא מאיר ועמוס האוזנר, טוענת הכללית כי מידי שנה נגרמים לה נזקים של כמיליארד ש"ח, עקב "מעלליהן" של חברות הסיגריות, וביניהם גרימה מכוונת של התמכרות, הטעיה לגבי נזקי העישון, הכחשה כי העישון הפסיבי מסוכן ללא מעשנים, אי-ייצורן של סיגריות פחות מסוכנות, גרימה מכוונת לילדים לעשן, עשיית פרסומות סמויות ובלתי חוקיות, ועוד.
התביעה מבוססת על סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הקובע כי קופת חולים רשאית לתבוע צד שלישי כמו מזיק או חברת ביטוח, בגין הוצאות הטיפול שלה במי שניזוק. הכללית אף ביקשה בתביעה מבית המשפט, להוציא צווי מניעה שימנעו מחברות הסיגריות מלהמשיך במעשיהן אלה.
שפירא נותן את ההחלטות כשופט ולא כרשם כדי לאפשר ערעור לעליון
בחודש פברואר השנה, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת עילה בידי הכללית לתבוע את חברות הסיגריות על הנזק שנגרם לה לכאורה, כאשר דחה את הבקשה למחיקת התביעה על הסף. על החלטה זו תלויה ועומדת בקשתן של חברות הסיגריות להרשות להן לערער לבית המשפט העליון [הערעור אינו בזכות שכן מדובר בהחלטת ביניים; נ.ש.].
אגב, לבקשת הצדדים, שתי ההחלטות הנוכחיות ניתנו בכובעו של שפירא כשופט ולא כרשם, כדי שהערעור עליהן יוגש לבית המשפט העליון [ערעור על החלטת רשם מוגש לאותו בית משפט בו הוא מכהן; נ.ש.], שיוכל לומר את דברו בסוגיה העקרונית.
היתרי המצאה מחוץ לתחום
כאשר נתבע בתביעה אינו מתגורר בישראל, קמה בעיה של סמכות שיפוט. ההמצאה אל מחוץ לתחום משמעה, הטלת המרות של השיפוט הישראלי על הנתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט, ובכך מוארכת זרועו של השיפוט הישראלי מעבר לגבולותיו הטבעיים. לכן ההמצאה טעונה רשות מבית המשפט.
היתר כזה יינתן אם התובע יוכיח כי יש בידו עילת תביעה ראויה; עליו להגיש תצהיר, התומך בבקשתו, שהוא מידיעתו האישית של המצהיר, לגבי העובדות הנטענות בכתב התביעה; ועליו לעמוד באחת החלופות של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינן זיקה בין הנתבע או התביעה ובין מדינת ישראל.
בחודש פברואר 2002 נתן בית המשפט, במעמד צד אחד, היתרי המצאה מחוץ לתחום ביחס לחברות הסיגריות הזרות. עם חלקן האחר של חברות הסיגריות הזרות, נקבעה בהסדר סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה.
גהל: למה דווקא אני נתבע אישית?
ואולם, בחודש אוקטובר 2002, ביקשו החברות שלא בהסדר לבטל את היתר ההמצאה. זרח גהל, היושב כעת כאמור בבריטניה, וחלק מחברות הסיגריות טענו, כי אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה נגדם, משום שמקום מושבם הוא בחו"ל.
גהל טען, באמצעות עורכי הדין ד"ר יעקב וינרוט ואבי וינרוט, כי מבין כל מנהלי חברות הטבק, נבחר דווקא הוא להיות נתבע באופן אישי, למרות שעושרו אינו עולה על עושרם של מנהלי חברות הענק האחרות הנתבעות בתיק זה.
בדיון לפני כחודש, התיר בית המשפט לצרף את זרח גהל כנתבע אישי בתביעה, אולם אז התברר שהעובדה שגהל נמצא בחו"ל, דבר המצריך קבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום, כנראה נעלמה מעיני השופט.
הכללית: גהל היה "הרוח החיה" בכל הקשור ל"דובק"
באחד הדיונים הקודמים בבקשת ביטול היתר ההמצאה, העיד מנכ"ל שירותי בריאות כללית, זאב וורמברנד, כי גהל היה הרוח החיה במעשים המתוארים בתביעה. וורמברנד הסתמך על פסק דין שניתן נגד גהל בענייני מס הכנסה, בו תואר ניסיונו של גהל להבריח ולהעלים מסמכים של חברת 'דובק'. הכללית טענה, כי "גהל נטל ארגזים גדושי מסמכים באישון הלילה על-מנת להשמידם, בהימלטו מאימת החוק". עוד נטען, כי 'דובק' מקיימת איתו קשרים הדוקים גם לאחר יציאתו לחו"ל.
בעניין זה, טען גהל כי אין להסתמך על פסק הדין, שכן בעקבות ערעור שהוגש על-ידו על פסק הדין, הוסכם בין שלטונות המס לבינו על ביטולו.
בית המשפט קיבל את העדות וציטט בהרחבה את פסק הדין, ממנו ניתן ללמוד על מעורבותו האינטנסיבית של גהל בהליכי רכישת הטבק. בפסק הדין של מס הכנסה קבע השופט פלפל, כי גהל היה "האיש היחיד בחברת דובק שניהל מו"מ עם ספקים וסיכם איתם את כל הפרטים הנוגעים לרכישת הטבק, ובכלל זה כמובן, סוגי ומחירי הטבק".
קביעה נוספת של השופט פלפל התייחסה לקשריו של גהל עם 'דובק' כיום. "חברת דובק, שבינה לבין המערער מתקיימים קשרים הדוקים גם לאחר יציאתו של המערער לחו"ל... לפי הראיות שבפני היא ממשיכה, בידיעתו של המערער, וככל הנראה גם בהנחייתו, לדרוש ממנו חומרים הדרושים לייצור במפעלה".
ביהמ"ש: יש רלוונטיות בין תפקידו של גהל ובין התביעה
השופט יוסי שפירא קבע, כי "מעבר למעורבותו האישית [של גהל], ולהיותו דירקטור (לא פעיל, כטענתו) בשנת 1993, אני סבור כי יש רלוונטיות וקשר הדוק בין סוגי הטבק הנרכש להליכי ייצור הסיגריות, סוגי ורמות החומרים הממכרים שהוכנסו בזמן ייצורן, שזה לב ליבה של התביעה, נשוא בקשה זו".
בית המשפט גם דחה את הטענה כי חל שיהוי בן שנתיים מאז הוגשה התביעה ועד שביקשה התובעת היתר המצאה. השופט קבע, כי "גם אם היה שיהוי, היו נסיבות שהקשו על הכללית מלבצע את ההמצאה". כן נדחתה טענתו של גחל לגבי התיישנות התביעה נגדו.
כאמור, זו הפעם הראשונה בתביעות הסיגריות בעולם, בה מוכר מנהל של חברות הסיגריות כנתבע באופן אישי. עד כה, כבר חוייבו חברות הסיגריות בארה"ב לשלם למדינות שם פיצוי כולל בסך 246 מיליארד דולר, אך בארה"ב לא נתבעו המנהלים באופן אישי. בישראל נפתח כעת פתח לתקדים עולמי בכיוון זה.
נדחתה בקשת RJR לבטל את היתר ההמצאה
בהחלטה נוספת של השופט שפירא, שניתנה כנגד חברת הסיגריות RJR, חזר וציין בית המשפט כי לכאורה יש לכללית עילת תביעה נגדה. בית המשפט מציין, כי בתביעה מבוקשים גם צווי מניעה כנגד RJR בקשר לסיגריות, ייצורן ושיווקן, וצווי מניעה אלו כשלעצמם מצדיקים את צירופה של RJR כנתבע מחו"ל בתביעה זו.
בכל אחת מההחלטות, חוייבו הנתבעים בסך של 5,000 ש"ח הוצאות המשפט לטובת הכללית. חברת RJR יוצגה על-ידי עו"ד אבי כהן.
בש"א 3227/02, בש"א 3241/02 במסגרת ת.א. 1571/98 שירותי בריאות כללית נ' Philip Morris USA Inc. ואח'
