תקדים: 425,000 ש"ח פיצוי למסורבת גט

אשה מסורבת גט תקבל מבעלה הסורר והסרבן פיצוי תקדימי בגודלו בסך של 425,000 ש"ח. כך פסק (ג', 21.12.04) בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אשר חייב גבר המסרב לתת גט לאשתו משנת 1992, לשלם לה את הפיצויים כאמור הכוללים גם מרכיב של פיצויים מוגברים.

בני הזוג, חרדים מירושלים, גידלו יחד שישה ילדים, עד שבשנת 1992 עלו יחסיהם על שרטון. לאחר שסירב הבעל לתת לאישה גט, פנתה זו לבית הדין הרבני אשר פסק כי על הבעל לתת לאשתו גט בלא דיחוי. הגבר סרב ומאז משך את אשתו שוב ושוב תוך שהוא עומד בסירובו העיקש ומותיר אותה במצב בלתי אפשרי.

האשה הגישה תביעה באמצעות עו"ד סוזן וייס לפיצוי כספי, בגין נזקיה עקב סרבנותו של בעלה ליתן לה גט פיטורין. הנזקים בגינם התבקש הפיצוי, היו בעיקרם נזקים לא ממוניים, ובהם עוגמת נפש, בושה, סבל, בדידות וצער בשנות ההמתנה הארוכות לגט, אובדן הנאות החיים ובכללם הנאה מינית, פגיעה באוטונומיה וכן אובדן הסיכוי להינשא ולהביא ילדים לעולם.

בנוסף לכך, עתרה האשה לפיצוי ממוני על הפסדים שנגרמו לה כתוצאה מההליכים הארוכים בבית הדין הרבני, וכן על הירידה בהכנסותיה בהיעדר בעל שיפרנס אותה ואת משפחתה.

בקבלו את התביעה פסק בית המשפט (מפי השופט מנחם כהן) כי, ניתן בהחלט לומר כי בנסיבות חייה של התובעת, אי-מתן הגט מהווה פגיעה קשה ביכולתה לנהל אורח חיים סביר ותקין, דבר המגיע לכדי התעללות נפשית הנמשכת שנים רבות.

"ניתן לומר", ממשיך בית המשפט וקובע, "כי רבה הפגיעה בכבודה וחירותה של אשה, אשר במשך שנים מבקשת להשתחרר מכבלי קשר שאינה רוצה בו, ונמצאת מחוייבת לקשר נישואין בעל כורחה. אין ספק כי חירותה ורצונה כאדם חופשי נפגעים אנושות, וזאת בתחום שהוא לב לבם של חיי הפרט, ובו אמורים להשתקף מאווייו, רצונותיו ויכולת הבחירה שלו באופן מלא ומוחלט".

בית המשפט הדגיש כי דברים אלה תקפים ביחס לחברה הישראלית כולה, אך נדמה כי כאשר מדובר באשה חרדית, "מתעצם אף יותר תפקידו של קשר הנישואין בחייה הפרטיים, ומשפיע על כבודה ומעמדה בקהילה שאליה היא משתייכת".

לדעת בית המשפט, סירובו של הבעל להעניק לאשתו גט, עולה בגדר עוולת הרשלנות, בהתאם לפרשנותה הנזיקית, ויש בכוחה של עוולה זו להכיל את המקרה שהוצג לפניו.

"בהתאם למבחן "האדם הסביר", הפר הנתבע את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי אשתו, וסטה באופן ניכר ומכוון מסטנדרט ההתנהגות הראוי. זאת, בכך שסירב במשך שנים ארוכות לבקשת אשתו להתגרש, היתל בה משך שנים ארוכות במושכו אותה מרב אחד לרב אחר, כשכולם מחווים דעתם - כי על בני זוג אלה להתגרש, וביחוד - משהפר את החלטת בית הדין הרבני הגדול שחייבו לתת גט לאשתו", ציין בית המשפט שהדגיש כי אין כל ספק שכל אדם סביר, היה צופה כי התנהגות זו תגרום לנזק רגשי לאישה ולפגיעה בכבודה.

לדברי בית המשפט הגם שאף אחד מנזקיה של האשה אינו ניתן למדידה או לכימות כספי ממשי, ברור כי נזקים אלה אכן נגרמו לה. וברור כי הבעל הסרבן גזר על האישה בדידות, העדר זוגיות אינטימיות וחיי אישות עם בן המין השני. התובע פגע קשות באוטונומיה של התובעת, בזכותה לממש את עצמה, ופגע בכבודה, בחירותה, תוך שגרם לה נזק נפשי גדול.

לאור האמור, פוסק בית המשפט כי המדובר במקרה מובהק, בו יש להשית על הבעל גם פיצויים מוגברים ולא להסתפק בפיצויים רגילים, שכן "המדובר בפגיעה כה חמורה גם בעיני ההלכה, עד שיש לראותה לא רק כפגיעה רוחנית, אמוציונלית ונפשית, אלא כשפיכות דמים ממש".

בית המשפט פוסק לאשה לפיכך 200,000 ש"ח בשנה פיצוי וזאת החל מאותו רגע בו חוייב הבעל על-ידי בית הדין הרבני הגדול ליתן לה גט - ראשית 2002), ועד ליום הגשת התביעה (ספטמבר 2003) ובסך הכל 19.5 חודשים היוצרים פיצוי של 325,000 ש"ח. כן חייב בית המשפט את הבעל בפיצויים מוגברים נוספים בסך של 100,000 ש"ח. עוד ישלם הבעל הוצאות משפט לאשה בסך של 10,000 ש"ח כולל מע"מ.

יש מי שמקווה שבפסק הדין האמור יהיה כדי להרתיע בעלים המסרבים לתת גט לנשותיהם מלעשות כן לאור הידיעה כי מעתה ייתכן והם ייאלצו לשלם בכיסם מאות אלפי שקלים בגין סירובם.

תמ"ש 19270/03 כ.ש. נ' כ.פ. (בדלתיים סגורות)