דיוויד גנץ, יו"ר של חברת צמיגים אשר מצניע את עמדתו הבכירה, החליט להכניס רגל לתחום החינוך. הוא החליט לקדם את הסרט הדוקומנטרי "Paper Clips" המספר על בית ספר קטן בטנסי אשר בנה יד זיכרון לשואה ולגבורה, במקום בו היו מעט מאוד יהודים, בעיר בה מאוד ידעו דבר מה על אותם ימים נוראים.
בבוסטון גלוב דווח, כי גנץ עושה מאמץ בימים אלה להפיץ את הסרט בכל בתי הספר באמריקה - כדי שכל אחד מהתלמידים והמורים יוכל ללמוד ולדעת על אותם שישה מיליון יהודים שנרצחו על-ידי הנאצים.
בגיל 71 החליט גנץ, כי הוא רוצה להפוך את הסרט ל-DVD אשר יופץ בכל בתי הספר הציבוריים - 94,000 במספר. גנץ סיפר, כי התרגש מהמסר של הסרט אודות הסובלנות וכיצד יוזמה של מעטים יכולה לעשות הבדל כה גדול. הוא נדהם מכך שרבים מהתלמידים ידעו מעט כל כך אודות השואה והחליט כי אף אחד לא צריך לסיים את לימודיו בבית הספר - בלי לדעת את מה שאירע בהיסטוריה. "הסרט הזה, אם נוכל להכניסו לבתי הספר, יכול לשנות את העולם", אמר.
דובר מטעם חברת מירמקס, אשר השתתפה בהפקת הסרט ומסייעת לחברה עצמאית להפיצו, אמר כי החברה מברכת את יוזמתו של גנץ. גנץ קיים גם מגעים עם הליגה לאנטי השמצה וגורמים אחרים אשר הביעו עניין דומה ברחבי העולם.
מסע בן אלף מילים מתחיל בצעד אחד
הסרט הדוקומנטרי מתעד פרויקט של כיתה ח' בבית ספר בוויטוול (Whitwell), כחצי שעה נסיעה מצ'טנוגה (Chattanooga). ב-1998 החליטו בביה"ס להקים פרויקט על השואה, אך פחות מ-2,000 איש התקשו להיערך לפרויקט העוסק בשישה מליון בני אדם. המורים והתלמידים החליטו לאסוף מהדק-נייר אחד לכל קורבן שנהרג בשואה.
הפרויקט נמשך עד שהתקשורת הבינ"ל הבחינה בו תחילה
בתקשורת הגרמנית ולאחר מכן בעיתונות האמריקנית ובטלוויזיה גם כן. במהירה התקבלו בביה"ס מכתבים ופניות מניצולי שואה, משפחותיהם ולמעלה מ-30 מיליון מהדקים. התלמידים והמורים מיינו את המכתבים וספרו את המהדקים והחליטו ליצור אנדרטה. ב-2001 קיבלו מגורמים בגרמניה קרון רכבת אשר שימש להעברת קורבנות יהודים שנרצחו במחנות ההשמדה.
גנץ צפה בסרט לפני כשנה בפסטיבל סרטים יהודי בבוסטון. בשנה שעברה פורסם הסרט לקהל הרחב בבתי קולנוע מניו יורק ועד לוס אנג'לס שבקליפורניה. לגנץ זה לא הספיק, והוא החליט בחודש שעבר להזמין 200 מורים וחברי קהילה לצפות בסרט ללא תשלום.
