נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק, מבקש מחברי הכנסת לפעול למציאת פשרה לאומית, כדי שניתן יהיה להתגבר על המאבק הפנימי בישראל בין דתיים לחילוניים. הנשיא ברק נאם בטקס שנערך בכנסת, לרגל מלאת 30 שנה לנציבות תלונות הציבור.
נאומו של הנשיא ברק התקיים, כאשר ברקע מתנהל מאבק קשה בניסיון למצוא פתרון לפסק הדין, המחייב רישום כל הגרים בתעודת זהות כיהודים. בכנסת מתנהלים מגעים בין קבוצות של חברי כנסת, באפשרות למחוק לחלוטין סעיף זה מתעודת הזהות.
בנאומו ביקש ברק מהכנסת, לפעול בהקדם כדי להשלים כינון של חוקה בישראל, שבמסגרתה תיתנן לבית המשפט העליון בלבד הסמכות השיפוטית לבקר תקפותם של חוקים שמחוקקת הכנסת.
ברק - שהינו ניצול שואה, אמר בנאומו, כי ימים קשים עוברים על החברה הישראל, בגלל הטרור הפוגע בנו. אך אסור שהייאוש ישתלט עלינו. עלינו להיות אופטימיים, להאמין בכוחנו ולגבור על בעיותינו. הוא דחה את האימרה המקובלת, כי "כאשר התותחים יורים, המוזות שותקות", ואמר כי על אימרה זו יש להצטער. "אין היא משקפת לא את הרצוי ולא את המצוי. דווקא כאשר התותחים יורים, אנו זקוקים למוזות. דווקא בעת מלחמה, אנו זקוקים לחוקים. דברים אלה בוודאי נכונים לגבי עצם ניהולו של המאבק. נתונים אנו במאבק חיצוני מר. המאבק הוא מר, שכן כוחנו הוא גם חולשתנו. לא נוכל ולא נרצה לפעול על-פי אמות המידה של יריבנו. אכן". ברק ציטט מפסק דין הוועד הציבורי נ' עינויים בישראל (בג"צ 5100/94), שקבע: "זה גורלה של דמוקרטיה שלא כל האמצעים כשרים בעיניה, ולא כל השיטות בהן נוקטים אוייביה פתוחות לפניה. לא פעם נלחמה הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהוות מרכיב חשוב בתפישת ביטחונה".
ברק אמר, כי אנו מבקשים בישראל לבנות מדינה שערכיה יהודיים ודמוקרטיים. אנו חברה פלורליסטית, ועלינו להבטיח שהמיעוט הלא יהודי בקרבנו לא יקופח ולא יופלה לרעה. "כולם זכאים לשוויון בזכויות. אסור לנו להפלות בין יהודי ללא יהודי. אין זו גישה פוסט-ציונית. זו הציונות האמיתית". הוא קרא לחברי בית המחוקקים לטפל בבעיות המרכזיות הנוגעות לענייני דת ומדינה, וזאת בדרך של מציאת פשרה לאומית. "כל צד יישאר באמונתו הבסיסית. כל צד יוותר לזולתו, תוך נכונות להבטיח חופש דת וחופש מדת, ותוך התחשבות ברגשותיו של האיש הדתי והחילוני גם יחד. הפשרה אפשרית - עלינו לעשותה כל להשגתה".
ברק ביקש מחברי הכנסת לפעול לכינון חוקה, שתייצב את המשטר ותשמור על כללי המשחק בישראל: "השנים הקרובות הן שנים הרות גורל. כך בוודאי ביחסינו עם שכנינו. אך כך גם ביחסינו עם עצמנו. השנים הקרובות ייקבעו את אופיינו כחברה וכעם. הן ייעצבו את היחסים בין הדת למדינה; הן יגדירו את מהותה של הציונות המודרנית - זו שאינה פוסט-ציונית - אך זו המתחשבת במורכבותה של החברה הישראלית ואופיה הפלורליסטי. הן יעצבו את מעמדו של המיעוט הלא יהודי שבקרבנו. הן יניחו את הבסיס למבנה המשטר, לתפיסת החוקה, למעמדו של שלטון החוק, ולמעמדה של החברה האזרחית בקרבנו. הנה כי כן, השנים הקרובות תהיינה - בדומה לשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה - שנים שייקבעו את זהותנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. תהיינה אלה שנים סוערות. ההכרעות השונות תרדנה לשורש הקיום הלאומי. הן תפגענה בעצבים הרגישים ביותר של החברה. הן תשפענה על כל אזרח ותושב. הן תבחנה את עוצמתם של הכוחות המלכדים אותנו כעם. אכן, בזמן שמדינות דמוקרטיות מערביות תעסוקנה בתרבות הפנאי, באינטרנט ובהיי-טק, אנו בישראל נחזור לשאלות הקיומיות של הווייתנו - שאלות שמטעם זה או אחר דחינו את ההתמודדות הישירה עימן".
והוסיף (ציטוט): אם הנחותי הן מבוססות כי אז יש להניח כי חלק מהמחלוקות הציבוריות אשר יפלגו אותנו בשנים הקרובות תמצאנה דרכן אל בתי המשפט. כך דרכן של מדינות דמוקרטיות. יותר ויותר בעיות פוליטיות פושטות את צורתן הפוליטית ולובשות צורה משפטית ומובאות להכרעתם של בתי המשפט. כך בארצות-הברית. עמד על כך דה-טוקויל עוד במאה התשע-עשרה, בציינו: "מעטות הן הבעיות הפוליטיות המתעוררות בארצות-הברית אשר אינן הופכות במוקדם או במאוחר לבעיות משפטיות". כך בקנדה. כך במרבית מדינות אירופה, וכך בוודאי אצלנו".
ברק מבטיח כי מערכת בתי המשפט בכלל והשופטים בכלל, פועלים באובייקטיביות, ומתוך רצון ומאמץ לעשות משפט צדק. אך "כדי להבטיח את תפקידנו בחברה הישראלית בשנים הקרובות, אנו זקוקים לאמון הציבור. אמון הציבור משמעותו, אמון בהגינות השיפוטית ובנויטרליות השיפוטית. זהו אמון הציבור ברמתו המוסרית של השופט. זהו אמון העם, כי בית המשפט איננו צד למאבק המשפטי, וכי לא על כוחנו אנו נאבקים, אלא על השלטתו של החוק אנו נאבקים".
