|
|
|
|
החזרת המוהר לא בא במקום פיצוי. השופט בן-חמו [צילום: בוצ'צ'ו]
|
|
|
|
|
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת פסק תשלום פיצוי בסך 50 אלף שקלים לצעירה מוסלמית כבת 28, שבעלה לשעבר גירש אותה באופן חד-צדדי בניגוד לחוק - צעד שקיבל את הגושפנקא של בית הדין השרעי.
סגן נשיא בית משפט השלום בעפולה, השופט יוסף בן-חמו, קבע כי הבעל הפר את הוראת חוק העונשין הקובעת כי גירושין חד-צדדיים הם בגדר עבירה פלילית, והפרה זו גרמה לה נזקים ועוגמת נפש רבה, פגעה בסיכוייה להינשא ובמעמדה החברתי ומשכך היא זכאית לפיצויים.
הזוג האמור, שהתגורר באחד הכפרים ליד נצרת, נישא בשנת 95' ונולדו להם שני ילדים. עד מהרה פרץ ביניהם סכסוך, לאחריו חתמו בבית הדין השרעי על "סולחה" (הסכם לשלום בית). ואולם, כעבור שבוע הגיעה משלחת של אנשי הסולחה יחד עם האישה כדי להחזירה לבית בעלה. במהלך הפגישה, התלקח שוב ויכוח בעקבותיו הודיע הנתבע לתובעת כי הוא מגרש אותה על-פי דיני השריעה, באומרו לה בפניה שלוש פעמים "טאלק" (מגורשת).
הבעל מרצה עבודות שירות בגין תקיפת האישה
האישה התלוננה במשטרה על תקיפה ואיומים מצד הבעל, וכן על שגירש אותה בעל כורחה, דבר האסור על-פי חוק העונשין, הקובע כי "התיר איש את קשר הנישואין על כורחה של האישה, באין בשעת התרת הקשר פסק דין סופי של בית המשפט או של בית הדין המוסמך המחייב את האישה להתרה זו, דינו מאסר 5 שנים". נגד הבעל הוגש כתב אישום והוא נידון לעונש של עבודות שירות, לפי המלצת שירות המבחן.
חמישה חודשים לאחר מכן, קבע בית הדין השרעי כי הצדדים גרושים. כן נקבע, כי האשם בקרע מוטל על כתפי הבעל ולכן הוא חוייב לשלם לאישה את המוהר הנדחה בסך 10,000 ש"ח. 4 חודשים אחר כך, התחתן הבעל בשנית ונולדו לו שני ילדים נוספים.
האישה לא ויתרה, והגישה שלוש תביעות לבית המשפט לענייני משפחה. האחת תבעה נזיקית בגין גירושיה באופן חד-צדדי, שערערו את מצבה הנפשי וגרמו לה נזקים שונים כמו פגיעה במוניטין, הוצאת לשון הרע, עוגמת נפש ופגיעה בסיכוייה להינשא. שתי התביעות האחרות היו קשורות בענייני רכוש.
ביהמ"ש דחה טענת חוסר הסמכות שהעלה הבעל
הבעל טען בעבר לחוסר סמכות של בית המשפט, משום שבתנאי הנישואין שנרשמו על-ידי רושם הנישואין, נקבע שהצדדים מקבלים עליהם את דין השריעה, וכי חוק יחסי ממון לא יחול. בהחלטת ביניים שניתנה בהליך, דחה השופט בן-חמו את הטענה וקבע כי "בית משפט זה מוסמך לדון בתביעת נזיקין, גם אם בני הזוג הסכימו שיחולו עליהם דיני השריעה. החלת דני השריעה מתייחסת לענייני המעמד האישי, ואיננה מתייחסת למכלול הזכויות והחובות המשפטיות ואיננה משתרעת לתחומים אחרים".
גם ביחס לתביעות הרכוש של האישה, נדחתה הטענה לאחר שהשופט קבע כי "ברור מעל לכל ספק, שהוספת התנאי שקובע שחוק יחסי ממון לא יחול, לא היתה יוזמה של הצדדים, אלא של רושם הנישואין בלבד. התנאי הוסף על ידו וביוזמתו, מבלי ששוחח על כך קודם לכן עם מי מהצדדים", ומבלי שהצדדים הבינו את משמעותה.
באשר לתביעת הנזיקין, קבע השופט כי פסיקתו של בית הדין השרעי שחייב את הבעל להשיב לאישה את המוהר, לא באה במקום כל זכות אחרת המגיעה לה בגין המעשה ההלכתי שעשה (הגירושין החד-צדדיים) ודברים אלה גם נקבעו מפורשות בפסיקת בית הדין.
במהלך המשפט, העידה האישה כי בעקבות גירושיה היא נתקלת בחיי היום יום בקשיים רבים. היא הסבירה, שבעקבות האקט החד-צדדי נפגעו סיכוייה להינשא מחדש, בהתחשב בחברה אליה היא משתייכת.
חייבת ליווי כדי ללכת לקניות
"המוניטין של אישה גרושה במגזר הערבי איננו חיובי", העידה התובעת. לטענתה, "ניסו לשדך לה מישהו שנשוי ואב לחמישה ילדם, אך המשפחה שלו לא הסכימה כיון שהיא גרושה. בגלל העובדה שהיא גרושה התרחקו ממנה חברות, הן אינן מסכימות לארח אותה בבית, והיא נתפסת כמסכנת את חיי המשפחה שלהן, רק בגלל היותה גרושה".
עוד העידה, כי "העובדה שהיא גרושה מחייבת אותה לצאת כל הזמן עם ליווי, ולדוגמא כאשר היא הולכת לקניות היא לוקחת איתה את האחיין שלה כבן 12 כי אסור לה לצאת לבד".
"מטבע הדברים" קבע השופט בן-חמו, "פיצוי על נזק שכזה אינו עניין לחישוב מתימטי והינו על דרך הערכה. אני קובע לתובעת פיצויי נזיקין בסך 50,000 ש"ח". בנוסף, חייב השופט את הבעל לשלם עוד 65,000 ש"ח בגין שתי התביעות הרכושיות. הבעל אף חוייב בהוצאות המשפט בסך 5,000 ש"ח.
[תמ"ש 4790/00]
