בית המשפט המחוזי בחיפה הביע את עמדתו (3.3.05) בדבר התופעה החמורה של שימוש בסכינים, לפתרון חילוקי דעות, והזהיר כי "התופעה החמורה של הסכינאות הרימה ראש ופשתה בכל שדרות הציבור כנגע ממאיר". בית המשפט ציין כי יתרום את תרומתו למיגור התופעה על-ידי הטלת עונשים חמורים ומרתיעים למען יראו ויראו.
הדברים נאמרו על-ידי השופט עודד גרשון, במסגרת גזר דין בעניין הסדר טיעון של נאשם שהורשע על-פי הודאתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. הנאשם הודה כי לפני כחצי שנה נכנס למספרה במעלות והטיח בנדקר טענות בקשר לסכסוך שביניהם, היכה את הנדקר בפניו, הוציא מכיסו סכין והחל לדקור אותו בחלקי גופו השונים, בחזהו, בידיו וברגליו, בכוונה לגרום לו לחבלה חמורה.
לאחר כל דקירה שביצע, בחן הדוקר את הסכין המגואלת בדם ורק אז המשיך בביצוע דקירות נוספות. בעודו דוקר את הנדקר הבהיר הדוקר כי "אם אני מוציא סכין, אני לא מאיים, אני דוקר".
הדוקר הינו צעיר בן 24 שנים (יליד 1981), יליד ישראל, רווק שעבד על למעצרו כטבח ואחראי אירועים במלון "פרדייס קלאב" באילת.
במהלך הטיעונים לעונש נחשף כי אימו של הנאשם הינה אישה קשת יום שהתגרשה מאביו על-רקע של אלימות מילולית ופיזית, ומאז הקדישה את כל מאמציה לדאגתה לפרנסת ילדיה. עקב כך נעדרה מן הבית שעות ארוכות, דבר שגרם לכך שהדוקר ואחיו גדלו לבדם בהעדר הורים, רוב הזמן. הסנגורית טענה כי מרשה נחשף בגיל רך להתנהגות אלימה של אביו ולהעדר תא משפחתי נורמטיבי. החסר בדמות מחנכת גרם לנאשם, לטענתה, לשוטט שעות ארוכות מחוץ לביתו ולחבור לקבוצת בני נוער המעורבת בפלילים.
השופט גרשון עודד ציין, כי אין צורך להכביר מילים על חומרתה הרבה של העבירה שבוצעה על-ידי הנאשם באמצעות סכין כאשר דקר ופצע את המתלונן פעם אחר פעם. "מצמררת במיוחד העובדה שהנאשם עשה את מעשהו בקור רוח, כשהוא בוחן את הסכין המגואלת בדם לאחר כל דקירה", הוסיף בית המשפט.
בגזר הדין הוסיף בית המשפט, כי בימים אלה שבהם אנו שומעים, חדשות לבקרים, על מעשי אלימות קשים ועל תת-תרבות הסכין ההולכת ומגביהה ראש בכל עיר ובכל מקום, בימים שבהם כלים קטלניים נשלפים בקלות בלתי נסבלת בידי אנשים חמומי מוח לפצוע ולהרוג תוך התעלמות מוחלטת מקדושת החיים ומערכם של חיי אנוש, "ראוי כי יצא מבית המשפט מסר חד, ברור ושאינו משתמע לשתי פנים: מי שיטול לידיו את הרשות לפגוע בזולתו, אם באמצעות כלי משחית כלשהוא ואפילו תוך שימוש בידיו בלבד, אחד דינו להיות מורחק מן הציבור למשך שנים ארוכות למען שמירת הקהילה כולה".
על התופעה החמורה של שימוש בסכינים לפתרון חילוקי דיעות כבר עמדו בתי המשפט פעמים רבות והוקיעו אותה בכל פה. על מידת העונש הראויה לעבריינים האוחזים בסכין ליישוב חילוקי הדיעות שלהם עמד בית המשפט העליון לאחרונה (ביום 20.12.04 בערעור פלילי 9133/04) באומרו: "בימים שמכבר נהגו אנשים ליישב חילוקי דעות שנתגלעו ביניהם בדו-קרב של צחצוח חרבות או בדו-קרב בירי של אקדחים...הסכינים למיניהן תפשו כיום את מקום החרבות... תופעה ממאירה זו מטילה על בתי-המשפט חובה למיגורה המוחלט, ודרכם של בית-המשפט להעלות תרומה ראויה היא - בין השאר - על דרך הטלתם של עונשים חמורים".
השופט דן את הנאשם לשמונה שנות מאסר, מתוכן חמש שנים יהיו לריצוי בפועל ושלוש שנים יהיו על תנאי. יש לציין כי עונש חמור זה לקח בחשבון את עברו של הצעיר, העובדה כי הביע חרטה וכי הוא הודה בעבירה ובכך חסך את ניהול התביעה שאילולא כן היה העונש חמור בהרבה.
[ת.פ 3146/04]
