שנת 2004 הייתה השנה הקשה ביותר בגל האנטישמיות הנוכחי שהחל באוקטובר 2000 והתגבר. זאת מבחינת תכיפותם, מספרם של האירועים האנטישמיים ואופיים האלים. הבולטים ביותר מביניהם הן הפגיעות הפיזיות ביהודים.
לפי נתוני מכון ספטן רות היו בעולם בשנת 2004 כ-480 אירועים חמורים ועוד כ-20 פיגועים שמטרתם להרוג, זאת בהשוואה ל-330 אירועים חמורים ועוד כ-30 פיגועים ב-2003. בקהילות היהודיות מעריכים כי מדובר במספרים גבוהים הרבה יותר, אפילו בעשרות אחוזים, אך קשה לנקוב בהם משום שלא כל מותקף מוכן לדווח על כך, בייחוד משום שהמבצעים אינם נתפסים על-פי רוב: אלה פועלים יותר ויותר באופן ספורדי ופחות באופן מתוכנן, ומכאן הירידה במספר הפיגועים המצריכים תכנון וארגון.
תקיפה של יהודים
תקיפה פיזית של יהודים, בעיקר ברחובות ובמוסדות לימוד היא המאפיין הבולט של השנים האחרונות ובייחוד של שנת 2004. כ-180 אנשים, ביניהם ילדים ובני נוער הותקפו, רובם על-ידי צעירים, מהגרים ובני מהגרים, הבאים בעיקר מארצות מוסלמיות. פגיעות במוסדות קהילה, באנדרטות, בבתי קברות וברכוש מתבצעות בעיקר על-ידי אנשי ימין קיצוני: כ-40 בתי ספר ומרכזים קהילתיים, 140 אנדרטות ובתי קברות, 60 בתי כנסת ו-60 בתי עסק.
מהגרים ממדינות מוסלמיות
מיקומם של האירועים וסוגי התקיפה הם המצביעים על זהות המבצעים: עלייה גדולה במספר האירועים החמורים, וקודם כל בפגיעה באנשים, הייתה בצרפת, אנגליה וקנדה, שבהן קיים ציבור גדול של מהגרים ממדינות מוסלמיות. בצרפת עלה מספר האירועים החמורים מ-64 ב-2003 ל-96 ב-2004, ומספר האירועים הכללי, הכולל גם אירועים פחות אלימים, עלה מ-503 ב-2003 ל-590 ב-2004.
באנגליה עלה המספר הכולל ל-532, הגבוה ביותר מאז 1984, ובתוכם 84 מקרי אלימות חמורה, עלייה של 42% בהשוואה ל-2003. בקנדה אירעו 857 מקרים בסך הכל, מתוכם 52 אירועים חמורים, פי שניים מאשר ב-2003, למעלה ממחציתם מקרי אלימות פיזית.
ימין קיצוני נגד זרים
ברוסיה, גרמניה וארצות הברית, בהן פעילים בעיקר אנשי ימין קיצוני לסוגיהם, נפגעים גם מיעוטים אחרים הנחשבים בעיניהם לזרים. תופעה זו בולטת במיוחד ברוסיה, שם אנשי שלטון, דת ואקדמיה מביעים בגלוי דעות אנטישמיות חריפות. ברוסיה עלה מספר האירועים החמורים כנגד יהודים מ-32 ל-45, ובגרמניה מ-34 ל-50, רובם מקרים של פגיעה בבתי קברות, אנדרטות ורכוש.
בארצות הברית, שבה נשמר מספר קבוע כמעט של אירועים במשך כעשור, חלה השנה עלייה של כ-17%, אך רובם היו עלבונות והטרדות, מעט מאד יהודים הוקפו פיזית ונפגעו כ-60 בתי כנסת ומוסדות קהילה.
במקביל ניכרת מודעות גוברת של ארגונים ורשויות ממשלתיות לפגיעה באזרחיהם היהודים, והיא מתבטאת בשורה ארוכה של סמינרים, ימי עיון וכנסים רבי משתתפים, וכן בסקרי דעת קהל, מחקרים ודוחות מצב, ובחיפוש אחרי כלים מעשיים: ניסיון להגיע להגדרה אופרטיבית ברורה של אנטישמיות, שתאפשר לאכוף חוקים קיימים ולהוסיף חדשים, מינוי משקיפים שידווחו על המתרחש, והקמת מאגר מידע משותף.
על-פי נתוני המכון, הסיבות העיקריות להתפתחות זו, שתחילתה ב-2003 והתחזקה מאד ב-2004 לנוכח התגברות האלימות, הן:
- הכרה בכך שמיליוני המהגרים לארצות המתועשות והעשירות הזקוקות לידיים עובדות זולות לא ממש נקלטו וטופלו על-ידי הרשויות, ותסכולם מוצא פורקן בהתקפה על הציבור היהודי שנתפס כמצליח, בפשיעה גוברת שמקורה בפרברי עוני, ובניסיונות למצוא זהות חדשה או לשמר בתוקף, לעתים גם בתוקפנות, את הקודמת.
- מסתמן שינוי בעמדה האירופית הקודמת, לפיה הסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא מקור הבעיה: חלק ניכר מן המהגרים, כ-15 מיליון לפחות, הם אומנם מוסלמים, אך הם באים גם מארצות שאין להן קשר לסכסוך, כמו פקיסטן והודו, אפריקה המרכזית, טורקיה והאיים הקאריביים. כמו כן, העליות והירידות בהתפרצויות האנטישמיות אינן מקבילות דווקא לאירועים בין ישראל לפלשתינים, והעיקר - מאז מותו של יאסר ערפאת, יו"ר הרשות הפלשתינית, ניכרת מגמת התקרבות בין הצדדים, אך אין שום סימן לירידה ברמת האלימות האנטישמית לקראת סוף 2004 וגם לא בתחילת 2005.
האנטישמיות ב-2004 קשורה במתחים הגוברים בין הגירה וקליטה, גלובליזציה ואבטלה, רב-תרבותיות ותרבויות לאומיות, אך סיבות עליהן הצבענו בשנים קודמות לא בטלו, ובראשן ההשפעה שיש לביטויים המילוליים והחזותיים האנטישמיים והאנטי-ישראליים בחוגי אקדמיה, תקשורת וחוגי שלטון על גלי האלימות.
