השופט איתן מגן מבית משפט השלום קריות מחק אתמול (3.5.05), באופן נדיר כתב אישום אשר הוגש על-ידי מדינת ישראל נגד קבוצת הכדורסל מכבי קרית מוצקין ומנהליה.
מכבי קרית מוצקין ומנהליה, אשר יוצגו על-ידי עו"ד פלר רועי, הואשמו באי העברת ניכויים למס הכנסה. הסניגור בקש למחוק את כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק. לדעתו לא היה שוני בין המקרה של הקבוצה הנאשמת ובין ענין התזמורת הסימפונית ומנהליה, שנכשלו בין היתר במעשים דומים ובהיקף כספי גדול בהרבה, ולמרות זאת החליט היועץ המשפטי לממשלה להפסיק את ההליכים נגדם.
"לא אאריך בענין מהות ההגנה מן הצדק הואיל וכיום ידוע לכל בר בי רב דחד יומא כי מדובר בהגנה השמורה למקרים חריגים ביותר, בהם הנפש סולדת מהתנהגות הרשויות והאפליה זועקת לתיקון. האם זה המקרה שבפני?", שאל השופט.
בסיכומיו בע"פ טען הסניגור כי העמותה נקלעה לקשיים כספיים עקב אי העברת תקציבים מובטחים ומנהליה, שעבדו בהתנדבות, לא יכלו להעביר את הניכויים. התובע בתשובתו בע"פ ציין כי הוא מוכן להניח שהנאשמים פעלו בהתנדבות ולא הכחיש כי העמותה נקלעה לקשיים כלכליים עקב אי העברת תקציבים מובטחים.
השופט ציין כי פקודת מס הכנסה נושאת חטוטרת גדולה על גבה, עוד מזמן המנדט הבריטי. היא מסמיכה את נציב מס הכנסה לפטור בכופר עבריינים שביצעו עבירות כוונה פלילית מסוג פשע. כל ההליך סודי וזהות משלמי הכופר, סכום הכופר, מהות העבירה ונימוקי ההחלטה הם סודיים. ובית המשפט סיכם נקודה זאת "מאז קום המדינה ועד עתה עברה פקודת מס הכנסה שינויים לרוב אך הוראות הכופר נותרו בעינן".
בית המשפט עמד על זאת כי "בענין התזמורת הפילהרמונית לא נעשה שימוש בהוראות הכופר אלא היועץ המשפטי לממשלה הפעיל את שיקול דעתו, כראש התביעה, ונמנע מהגשת אישום. יודגש, כי איני מהרהר ואיני מערער על החלטת היועץ. חזקה עליו שהחלטתו שקולה, מדודה וראויה ומבוססת על אדני משפט וצדק. כל הדיון לעיל ולהלן מתבסס ומתייחס רק לעמדת נציגו, שבחר שלא להביא בפני את החלטת היועץ, ואף לא הסביר במאומה, למרות הבטחתו, מה השתנה בין מקרה התזמורת והמקרה שבפני".
בנסיבות אלה, נאמר, ממילא אין חשיבות לשאלה אם הנאשמים הוכיחו שאי קיום הבטחה גרם לביצוע עבירתם, שהרי לא ידוע לבית המשפט ממקור מוסמך מה נימוקיו של היועץ. ברור שאין מקום לחיות בנדון ממה שהתפרסם בעיתונות ושממנה עולה כי מקרה התזמורת חמור פי כמה ומהרבה בחינות מהמקרה שבפני. השופט אף צין כי "לדידי הועלתה טענת איפה ואיפה והתביעה, שבידיה כל המידע הרלבנטי, בחרה שלא לגלותו לי ולמעשה שמרה על זכות השתיקה".
בית המשפט לא עצר כאן ואמר ב"מישור האישי והאנושי ניתן להבין את התבצרות התובע אחרי זכות השתיקה..." ברם אמר "אין להשלים עם שתיקתו כחובש כובע תובע ונציג הציבור. השתיקה, שכמוה כאמירת: "סמוך", היתה יאה אולי לפלמ"חניק, אך לא לנציג המדינה בדיון משפטי. אין להשלים עם כך במדינת חוק דמוקרטית המבוססת על העיקרון שהחוק שווה לכולם וכולם שוים בפני החוק. דומה שאיש מאיתנו אינו חפץ להידמות לחוות בעלי החיים, מספרו של אורוול, ולחיות עפ"י הסיסמא: 'כולם שוים אבל יש כאלה ששוים יותר' וזכור ודאי מי היו מנהיגי אותה חברה".
בית המשפט סיכם, כי שתיקת הרשות והסתרת נימוקי ההחלטה, בענין שהוא דומה מאד לכאורה לענין הנדון, יוצרת מראית עין, או לפחות חשד, לאיפה ואיפה. בית המשפט סיכם ש"אסור להשלים עם כך שהמדינה, באמצעות נציגיה, תערער את האמון בשלטון החוק ושיויון הכל בפניו. גם כך יש די 'חורים שחורים' במס הכנסה, החל מאופצית הכופר, עבור לאפשרות להטיל קנס מנהלי במקום להעמיד לדין על עבירת מחשבה פלילית מסוג פשע מבלי שיתווספו להם סימני שאלה לגבי אופן הפעלת שיקול דעתה של התביעה בהחליטה את מי ראוי להעמיד לדין ועל מה".
בסופו של דבר, בית המשפט ראה כי הדין עם הסניגור, ולפיכך פסק כי "רשות מס הכנסה, אשר המתינה תחילה ארבע שנים תמימות מראשית רצף העבירות שבתיק ושנתיים לאחר סיומן, לפני שהגישה את כתב האישום ובכך תרמה כנראה להמשכות רצף העבירות, ואשר במהלך הטיפול בתיק קיבלה סכומים נכבדים ע"ח חוב הניכויים, להבדיל ככל הידוע לי ממקרה התזמורת הסימפונית שגם מנהליה המשיכו לכהן בעת ביצוע העבירות; רשות זו, שהחליטה כעת שלא לקיים התחייבותה בפני ביהמ"ש להבהיר את השוני בנסיבות הקיים לטענתה בין ענין התזמורת והמקרה שבפני ואינה אומרת מילה בנדון-לרשות כזו יש לומר משהו בסגנון חז"ל של "טול קורה מבין עיניך" או 'קשוט עצמך תחילה' ואולי אפילו להזכיר לה: 'נאה דורש, ראוי שנאה יקיים'".
משילוב האמור נפסק כי המקרה הינו אחד המקרים הנדירים מאוד שבו ראוי לקבוע כי חלה ההגנה מן הצדק ולכן נמחק כתב האישום.
[פ 003283/02]
